אלא שלצד תוצאות ההצבעה הגיעו גם תגובות קשות ברשת נגד תושבי העיר: "לא להיכנס לעיר, לא לקנות שם בקבוק מים", "לא נילחם עבורם". בעיר שעוד נאבקת להתאושש, הקריאות האלה מעוררות כעס. התושבים שעמם שוחחנו מבקשים להסביר את הבחירה שלהם, אבל גם לשאול מדוע מחלוקת פוליטית הופכת לקריאה להחרים אותם.
החשש משינוי מדיניות גובר על שיקולים אחרים
במקום השני נמצאת ישר עם איזנקוט, שקיבלה 10.65%, ואחריה עוצמה יהודית עם 9.52%, ישראל ביתנו עם 6.66%, ש"ס עם 5.94% והציונות הדתית עם 5.02%. ביחד בראשות בנט קיבלה 4.79%, המילואימניקים 3.03% ועמך 2.36%. בבחירות הקודמות קיבלו הציונות הדתית 13.67% וש"ס 11%.
לדבריה, כדי להבין את הבחירה של תושבי העיר צריך להבין קודם את המציאות שבה הם חיים. "מי שחי בגבול הצפון, אין לו כרגע זמן ופריבילגיה לחשוב על דברים אחרים חוץ מביטחון", היא אומרת. "אנחנו שומעים כאן באמת את הלחימה והלוחמה של צה"ל. כל יום".
מבחינתה, הפעילות הצבאית טרם הסתיימה, והחשש משינוי המדיניות גובר על שיקולים אחרים. "מי שחי פה מבין שהפעולה עדיין לא הסתיימה ואנחנו לא יכולים לעצור אותה באמצע", היא אומרת. "אף אחד לא יסכן באמת את החיים שלו".
אוחיון מזהירה שאם תושבי העיר ירימו ידיים ויעזבו, הסכנה תתקרב גם למי שחיים כיום הרחק מהגבול. "אנחנו באמת תופסים פה את הקרקע", היא אומרת. היא מבקשת ממי שקוראים להחרים את העיר להבין כי המשך החיים בקריית שמונה הוא גם חלק מההגנה עליהם ועל השגרה שלהם. אוחיון אינה מתכחשת לביקורת שהשמיעה בזמן המלחמה. "אני הראשונה שהייתה לבקר", היא אומרת. אבל מבחינתה, הביקורת אינה מחייבת ויתור על עמדותיה הביטחוניות, ובוודאי אינה מצדיקה חרם על העיר ותושביה.
"לפסול אותנו על דעות?"
"לפסול אוכלוסייה שלמה?", היא שואלת. לדבריה, היא נתקלה גם באמירות נגד אירוח תושבי העיר במקרה של פינוי נוסף. "יש לי חברים מכל המפלגות. אני אוהבת אותם, כולנו חברים באמת. אז על מה? על דעות ככה? לפסול אותנו?".
מאחורי הכעס שלה עומדת תחושת השחיקה של מי שנשארו בעיר. "אין לנו פריבילגיה בכלל לחשוב על תרבות, על חינוך ועל רפואה. אנחנו עסוקים רק בהישרדות פה", היא אומרת. הקריאות להימנע מקנייה בעיר פוגעות, לדבריה, באנשים שכבר מתקשים להתפרנס ולהחזיק מעמד.
חלק ניכר מהביקורת שלה מופנה להנהגה המקומית. אוחיון טוענת כי לעיר אושרו תקציבים בהיקף של כמיליארד שקל, אך העירייה לא נערכה כראוי למימושם ולהגשת התוכניות הנדרשות. "אי אפשר להאשים את הממשלה בהכול", היא אומרת. "יש ביקורת ויש המון מה לעשות בצפון, אבל אין מי שיפעל פה. גם ההנהגה המקומית צריכה לעשות חשבון נפש".
"מה שראש הממשלה עשה כאן אף אחד לא היה עושה"
"כשיש לי ביקורת כלפי הממשלה אני גם יודעת להגיד אותה, אבל בסופו של דבר הממשלה הייתה איתנו ברגעים הכי מאתגרים ונתנה יד". לדבריה, הממשלה הזרימה מיליונים לשיקום העיר, והיא מאמינה שתמשיך לסייע לצפון.
גם אצלה, השיקול הביטחוני מרכזי בהחלטה. "מבחינה ביטחונית, מה שראש הממשלה עשה כאן אף אחד לא היה עושה ולא יעשה גם", היא אומרת. "אני בתור תושבת שומעת את צה"ל כל היום תוקף בלבנון. אני סומכת על ראש הממשלה שלנו ועל הצבא שלנו שימשיכו את העבודה כמו שצריך".
את התגובות נגד תושבי העיר היא מתארת כ"בריונות ברשת". "אני רואה את כל הלגלוגים וההשפלות נגד תושבי העיר ומזועזעת. מותר לנו להתלונן אחרי כל מה שעברנו, ומותר לנו באותה נשימה גם לסמוך על ראש הממשלה שלנו", היא אומרת. "אין לאף אחד זכות להשפיל את התושבים מקריית שמונה. לכל בן אדם יש את הזכות לחשוב ולבחור במי שהוא רואה לנכון".
לצד הכעס, דרדרי מבקשת להזכיר גם את מי שמגיבים אחרת. "יש המון אנשים טובים ומלטפים, שכן מבינים אותנו ורוצים לתמוך ולחזק את העסקים מהצפון, ואני מאוד מתרגשת ומעריכה אותם. זה העם היפה שלנו".
לא סלח לנפתלי בנט
על השאלה אם הצביע לליכוד הוא משיב: "כמובן". את הבחירה הוא מסביר בהעדפת הניסיון והביצועים שהוא מייחס לנתניהו על פני החלופות. "אם אני מסתכל מהיום והלאה, האלטרנטיבות שמציעים לי פחות טובות" הוא אומר.
כשנשאל אם מצבה של קריית שמונה אינו תוצאה של מדיניות נתניהו, הוא משיב באופן חד: "אני חושב שהמצב של קריית שמונה טוב יותר בגלל המדיניות של נתניהו".
הביקורת: להנהגה המקומית
בן אשר מתאר את החיים לפני המלחמה כחיים לצד איום חמור, שלא קיבל ביטוי מלא בשגרת היומיום. את הפגיעה בחיזבאללה, חיסול נסראללה והמשך הפעילות הצבאית בלבנון הוא רואה כשינוי יסודי לטובה. "אני לא זוכר תקופה של שקט וביטחון כזה", הוא אומר. עם זאת, הוא מוסיף שאינו שולל אפשרות של ירי או חדירה נקודתית, אלא מבחין בינם לבין האיום הרחב שהיה קודם לכן.
כשעוברים מהביטחון לכלכלה, עולה תמונה מורכבת יותר. בן אשר מסביר שהעסקים בעיר נבנו לשרת אוכלוסייה גדולה יותר מזו שנמצאת בה כיום. "כשאת בונה מערכת שקהל היעד שלה הוא 25 אלף תושבים, מזה נגזרים כל השירותים, כל החנויות, כל בתי הקפה", הוא אומר.
הוא אינו מטיל על נתניהו את האחריות לכך שרבים טרם חזרו. "אנשים לא חזרו מסיבות אישיות. אני לא מחלק להם ציונים ואני גם לא שופט אותם", הוא אומר. לדבריו, יש מבוגרים שבחרו להתגורר ליד ילדיהם, ויש משפחות צעירות שנחשפו במהלך הפינוי לשירותים אחרים והחליטו להישאר במקום שאליו הגיעו.
"יש את הזוגות הצעירים שפתאום נחשפו לרמת חינוך יותר משמעותית, לשירותי רפואה", הוא אומר. חלקם, לדבריו, הרגישו כי "העיניים שלנו נפתחו". התיאור הזה מציף גם את הפערים שהיו בעיר לפני המלחמה, ואת האתגר שבהחזרת משפחות שכבר בנו שגרה אחרת.
כמו אוחיון, גם בן אשר מפנה ביקורת חריפה להנהגה המקומית בסוגיית התקציבים. לדבריו, סגן ראש העיר אמר בפומבי כי העיר קיבלה יותר ממיליארד שקל. בן אשר טוען כי העירייה לא הכינה בזמן תוכניות שיאפשרו לממש את המשאבים לשיקום. "את לא מוכנה שמדינת ישראל תיתן כסף בלי שום תוכנית. ככה זה עובד", הוא אומר.
לצד הביקורת הזאת, הוא רואה בסיוע שניתן למפונים סיבה להערכה כלפי הממשלה. "אנשים קיבלו סכומים כדי שיוכלו לחיות, קיבלו מלון כדי שיהיה להם מקום לשים את הראש. זה לא מובן מאליו", הוא אומר. בעיניו, ההצבעה לליכוד מבטאת גם הכרה בסיוע הזה.
"הימין צריך היום שקמה ברסלר אחת משלו"
עמדותיו כיום רחוקות מהמקום שבו החל את דרכו הפוליטית. בן אשר מספר שהיה יו"ר מפלגת העבודה בקריית שמונה בתקופת הסכמי אוסלו. לדבריו, השינוי בעמדותיו נבע מהפער שראה בין התקווה לשלום ולחינוך לחיים משותפים לבין המסרים והמעשים בצד הפלסטיני. "אני אולי תמים, אבל אני לא אידיוט", הוא אומר על ההחלטה להתרחק מהמחנה שבו פעל.
מול הקריאות להחרים את תושבי עירו, הוא מבקש לדבר קודם על הזכות לבחור אחרת. "לא ייתכן שאנשים יתבטאו בסגנון כל כך נמוך כלפי תושבים שכל חטאם שהם תומכים בראש ממשלה ובמפלגה שהיא לא לטעמם של המבקרים", הוא אומר. "רק בגלל הדעה הפוליטית".
בעיניו, יש בתגובות האלה גם התנשאות ופטרונות. "אני אגיד לך מה טוב בשבילך", הוא מתאר את המסר שהוא שומע בהן. "אני מציל אותך מעצמך". הוא מתקומם נגד הניסיון להסביר לתושבים מבחוץ מה נכון עבורם, בלי לקבל את האפשרות שהם בחנו את המציאות והגיעו למסקנה אחרת.
כמו אוחיון, גם הוא מבקש להזכיר את משמעות החיים על הגבול. "איפה שהבית האחרון נבנה", הוא אומר, ומסביר כי המשך קיומה של העיר הוא עניין הנוגע לביטחון של כולם. הדרך החוצה מהשיח הזה, הוא סבור, מחייבת צעדים משני המחנות. "כל מחנה צריך לעשות את הצעדים שלו כלפי המחנה השני. השיח חייב להשתנות לשיח בונה, לשיח מקשיב, לשיח שנותן אלטרנטיבות ועונה על שאלות של הצד השני".
התרעות פיקוד העורף