המפקדים אמרו על הקצין שהתריע: "זו בעיה של הורמונים"

אף שמאז מלחמת יום הכיפורים כבר עברו 41 שנים, עדיין קשה להאמין ולעכל עד כמה גדולים המחדל והכשל המודיעיניים שממשיכים להיחשף מעדויות שנשמעו בפני ועדת אגרנט.

הוועדה בדקה את אירועי אותה מלחמה נוראה שפרצה באוקטובר 1973 בחזיתות הדרומית והצפונית, והעמידה את ישראל תחת סכנה קיומית.

בצמרת המדינית ובצה"ל סמכו באופן עיוור על אמ"ן והתעלמו מכל סימני האזהרה המוקדמים. הם האמינו שאם תחליט מצרים בסופו של דבר לצאת למלחמה, יש לאמ"ן כלים ויכולת לתת על כך התרעה ארבעה עד שבעה ימים מראש לכל הפחות.

אלא שהמציאות היתה שונה בתכלית וההפתעה הייתה מוחלטת. שעות אחדות לפני פרוץ הקרבות, כשהגיע הדיווח מסוכן המוסד המצרי אשרף מרואן על מלחמה שתיפתח בשעות אחר הצהריים של יום הכיפורים, זה כבר היה מאוחר מדי.

הדוח הפומבי של ועדת אגרנט פורסם כבר ב-1974. עם השנים הותרו לפרסום עדויות וחלקים נוספים שנותרו סמויים מעיני הציבור. עתה הגיעה תורה של עדותו הדרמטית של אחד מראשי הקונספציה סגן אלוף יונה בנדמן לצאת לאור.

בנדמן נולד בברלין ביוני 1933. הוא עלה לארץ עם הוריו בגיל שנה, למד בתיכון חדש בתל אביב ועם גיוסו בשנת 1952 הוא התנדב ליחידה 101. לאחר שזו פורקה, עבר לחיל המודיעין ונשלח לקורס קצינים. עם שחרורו למד מדע המדינה ומזרח תיכון באוניברסיטה העברית, ואחר כך שב והתגייס לאמ"ן. הוא הפך לאחד המומחים בתחום מצרים. ביולי 1972 הוא מונה לעמוד בראש ענף 6 במחלקת המחקר של אמ"ן, מה שהפך אותו בעצם למעריך המרכזי בכל הקשור לזירה המצרית.

בנדמן, שהאמין כי האפשרות למלחמה עם מצרים אינה על הפרק, לא נתן לעובדות לבלבל אותו, ואמונתו הכמעט עיוורת בהערכותיו המודיעיניות עולה כמעט מכל משפט בעדותו. בנדמן ניסה להסביר לחברי הוועדה כי הקונספציה שפיתח נשענה לא רק על כך שלמצרים אין מטוסים לתקוף בעומק ישראל, אלא שהוא גם הגיע למסקנה שלאחר התבוסה המוחצת שנחלו במלחמת ששת הימים, המצרים ונשיאם אנואר סאדאת לא מאמינים ביכולתם לנצח את ישראל.

אחר כך העלה הסבר נוסף משלו להבדלי הקונספציה עם חברו ליחידה בנוגע לאפשרות של מלחמה עם מצרים ואמר: "זו בעיה של הורמונים. סודאי בנוי אחרת, אנו בנויים אחרת. מתוך סיבות שלו, אנושיות לפי דעתי, הוא השאיר פתח והיה ואנו טועים".

"זה לא עניין של הורמונים", העיר חבר הוועדה פרופ' יגאל ידין, "פה משחקים בבעיה של עתיד המדינה". ידין הצביע בפני בנדמן על שורה של דיווחים שנאספו בחודשים שלפני פרוץ המלחמה ואשר היו בהם סימנים מתריעים ואף "מקורות אותנטיים", כלשונו, לאפשרות שתפרוץ מלחמה.

"איך לדעתך ראש ענף במודיעין או ראש אמ"ן או בכלל, הפילוסופיה של קצין מודיעין פועלת כאשר ידעו שאנחנו מחזיקים בתעלה רק 150 טנקים?" הקשה, "איך יכול מצפון של איש מודיעין לבוא ולהגיד לממונים עליו 'לא תהיה מלחמה' למרות שהוא ידע שיש פה סיכון מסויים? אם חס וחלילה הוא טעה אז המדינה בסכנה מוחלטת".

ידין התייחס בדבריו לריכוז של ידיעות שהצביעו על כך שבמאי 1973 תפרוץ מלחמה עם מצרים. ראש אמ"ן זעירא וסגן אלוף בנדמן טענו שלא תפרוץ מלחמה ולדברי ידין, כשהתברר במאי כי צדקו, "אמ"ן קיבל ביטחון עצמי גדול יותר לקראת אוקטובר ואילו הפיקוד קיבל את ההיפך - חוסר ביטחון גדול יותר בהתנגדות להערכות אמ"ן".

בשיאה של העדות תיאר בנדמן בפני הוועדה כיצד ביום בשישי, יום לפני פרוץ המלחמה, הוא חיבר לקט מודיעיני על סמך גיחת צילום של מטוס חיל האוויר באזור התעלה, לקט ש-39 סעיפים מתוכו כללו סימנים המעידים על אפשרות מיידית של מלחמה. אלא שהוא בחר להוסיף ללקט את סעיף 40 הגורלי, שבו חזר על הערכתו כי בכל זאת, הסבירות למלחמה נמוכה.

וכך סיפר בנדמן בעדותו בפני הוועדה: "ב-5 באוקטובר, אחרי גיחת צילום, הוצאנו שני ניירות. אחד בשש וחצי בבוקר שבו כתבנו כי נתפס (בגיחת הצילום - א"ב) מערך חירום שדוגמתו לא הכרנו בעבר, ונתנו את כל מה שישנו.

כתבנו כי מהממצאים ניתן להסיק בבירור כי הצבא המצרי בחזית התעלה נמצא בהיערכות חירום שדוגמתה לא איתרנו אף פעם בעבר. נתנו אחר כך את עיקר הממצאים בלא מילה אחת של פרשנות נוספת".

אלא שבנדמן לא הסתפק בכך. הוא ציין בדוח המודיעיני כי מאז צהרי ה־ 4 באוקטובר גברו החששות אצל המצרים מפני כוונת צה"ל לנצל תרגיל צבאי גדול שערכו באזור התעלה כדי להנחית מתקפה על יעדים בעומק מצרים. אי לכך הוגברה כוננות האמת המצרית לכוננות עליונה החל מחצות הליל ה שבין ה־ 4 ל-5 באוקטובר".

בדיעבד התברר כי היה זה תרגיל הונאה שנועד להוליך שולל את צה"ל ואת מערך המודיעין שלו. הקונספציה השגויה של אמן, שבנדמן היה מראשי מוביליה, גרמה לו להאמין שמדובר בתרגיל צבאי שדרגת הכוננות בו הועלתה לדרגת אמת רק מחשש למהלומה צבאית ישראלית.

להגנתו הסביר בנדמן לחברי ועדת אגרנט כי "עשינו פה הבחנה, שאנחנו מאומנים ומופקדים עליה, בין הממצאים ופירוש הממצאים, לבין הערכה שלנו". כאן הדגיש כי על פי הערכת אמ"ן, "ב-5 וב־ 6 באוקטובר (היום שבו פרצה המלחמה), באחריות מלאה אני אומר, לפחות אני בא וטוען שבהערכה שכתבנו שלפיה לא חל שינוי בהערכת המצרים את יחסי הכוחות בינם לבין כוחות צה"ל והיא הייתה נכונה גם באותו יום".

כאן הוסיף בנדמן את אחת העדויות המטלטלות ביותר שנשמעה בפני ועדת אגרנט: "את הגרסה הראשונה של הלקט המודיעיני הזה כתבתי בלא סעיף 40. אני הרגשתי לפני כתיבתו שאני צריך ללכת ולהוסיף את זה".

חבר הוועדה נבנצל שאל: ב-5 באוקטובר בשעה 13:00? בנדמן: "לא, זה היה בשעה 11:00, אבל זה יצא מהדפוס ב-13:15. הרגשתי שאם אני לא אומר את סעיף 40 , אני לא ממלא את חובתי. דהיינו, לא נדרש ממני רק שאבוא ואצביע על ידיעות. אני חייב לתת את ההערכה של הידיעות. הערכתי היתה שמבחינה צבאית טהורה יש לך את כל הסימנים שאתה רק מחפש לכוונות התקפיות (של המצרים - א"ב). ההערכה שלי שהם לא רואים עצמם מסוגלים להתקפה".

סוף דבר: ועדת אגרנט קבעה שאין להעסיק את בנדמן בתפקיד הקשור בהערכה מודיעינית, אולם למעשה כבר ביום השני למלחמה הוא הקדים והגיש את התפטרותו למפקדו אלי זעירא, שדחה אותה.

בעקבות דוח הוועדה עבר בנדמן למחלקת היסטוריה בצה"ל, שם כתב מאמרים תחת שם העט "אבי שי". בנדמן, שהשתחרר מצה"ל בדרת סגן אלוף, כתב ספרים ומחקרים. הוא נפטר בספטמבר 2007.