איך הפכה העלייה להר הבית ל"להיט" של הפוליטיקאים?

ירושלמים ותיקים זוכרים את הריטואל הקבוע שחזר על עצמו שנה אחר שנה, יום ירושלים אחר יום ירושלים, ט' באב אחרי ט' באב, בשעה שגרשון סלומון וקבוצה קטנה של "נאמני הר הבית" היו מנסים שוב ושוב לעלות אל ההר דרך מעלה המוגרבים, אך נבלמו מחדש על ידי המשטרה.

סלומון, שהשנה ימלאו לו 79, היה פעיל במפלגת חרות ואחר כך במפלגת התחייה. לאחר מלחמת ששת הימים הוא הקים את תנועת "נאמני הר הבית" כאשר כינס קבוצה של פעילים ונשבע יחד איתם להיאבק למען שחרור הר הבית. וכך נהג להתייצב ברחבת הכותל, מועד אחר מועד, עד שבית המשפט אסר עליו סופית את העלייה להר הבית. סלומון וחבריו נחשבו סוג של קוריוז.

תנועות נוספות שצצו וקמו בעקבותיו נחשבות אף הן לתופעות שוליות עד הזויות בקצה הימני של המפה. אל אלה נוספו גם תימהונים שתכננו או אף ניסו לפוצץ את המסגדים על ההר, מה שהיה עלול להדליק את המזרח התיכון כולו, אלא שבשנתיים האחרונות חל מהפך מסוים בכל הנוגע למאבק על פתיחת שערי הר הבית לביקורים ולתפילת יהודים. למאבק הזה הצטרפו גורמים מרכזיים בציונות הדתית וחוגים לאומיים-חילוניים בתוך הליכוד.

גליק, מדריך טיולים מוסמך, הוביל סיורים להר הבית כמעט מדי יום והעלה להר מאות מבקרים, בהם שרים וחברי כנסת. בחודשים האחרונים הוא הוביל אל ההר את שר הבינוי והשיכון אורי אריאל (הבית היהודי), את סגנית השר ציפי חוטובלי (הליכוד) את יו"ר הקואליציה ח"כ זאב אלקין (הליכוד) ואת הח"כים משה פייגלין (הליכוד), שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי) וח"כ לשעבר דניאל בן סימון (העבודה). חוטובלי אגב עלתה להר ערב כלולותיה ונטלה משם שקית עפר כדי לפזר על ראשו של החתן, בעלה היום, אור אלון.

ברשימת ההמתנה של גליק נמצאו גם הח"כים יריב לוין (הליכוד), דוד רותם (ישראל ביתנו), שמעון אוחיון (ישראל ביתנו), גילה גמליאל (הליכוד) ואיילתשקד (הבית היהודי). "באנו בדברים גם עם השרים סילבן שלום וישראל כץ וגם עם חברת הכנסת רות קלדרון מהבית היהודי", סיפר גליק בזמנו, "אנו מאוד רוצים להעלות אותה להר. בתוכניות שלנו נמצאים גם שר החינוך שי פירון ואולי גם שר האוצר יאיר לפיד, אם יסכים להגיע. חשוב לנו מאוד שכל יהודי יעלה להר".

המטרה של גליק הייתה ברורה. להכשיר את הלבבות בעם לכך שביקור בהר הבית הוא לגיטימי וגם חובהלאומית על כל יהודי ולא גחמה של פוליטיקאים מהימין הקיצוני", הסביר אז.

פרופ' כהן מבקש לתקן טעות הרווחת לדעתו בקרב השמאל: "יש מחשבה בשמאל שאלה הנאבקים על פתיחת שערי הר הבית לתפילת יהודים הם המשוגעיםשרוצים לבנות את בית המקדש, אך יש פה טעות גדולה מאוד. האנשים האלה, כמו יהודה גליק, לא עולים להר כי הם רוצים להקים את בית המקדש ולחדש קורבנות. הר הבית מאפשר לימין הדתי-לאומי לבטא את הריבונות  על ארץ ישראל. הרעיון הוא להתפלל ולא להקים מקדש. המיינסטרים הדתי-לאומי לא בא להקים מקדש או לחדש קורבנות".

"הניצחון האדיר של יהודה גליק הוא שהאג'נדה שלו עוסקת בזכויות אזרח, בחופש פולחן לכל ובמימוש סמל הריבונות שלנו בהר", מוסיף פרופ' כהן, "הוא הצליח לפרוץ את המעגל של אנשים הזויים ותימהונים ולקדם אג'נדה של זכות יהודים להתפלל בהר הבית. זה קלף מנצח בהסברה".

לדברי ד"ר פרסיקו, בעקבות הסכמי אוסלו, כמו גם לאחר ההתנתקות, התגלו סדקים באמונה. "חלק ניכר מהאנרגיות הופנו לעבר הר הבית. שיברון הנרטיב של הגאולה וההתפוררות מבפנים, שרק הלכה והתעצמה בעקבות ההתנתקות, הפנו אנשים לחפש נתיב אחר לזהות יהודית דתית-לאומית, בייחוד אצל אותו חלק בציבור שהתעניין במשיחיות ובגאולה".

"ההתנתקות הייתה נקודת מפנה מרכזית. אין ספק שכל הקיפאון המדיני של השנים האחרונות, מצד אחד, והתגברות מעשי האיבה, המתח שהולך וגובר והבדידותשל ישראל, מצד שני, הכניסו אווירה שאין מה להפסיד ויש מה להרוויח מקידום רעיון הר הבית".

ד"ר פרסיקו מזהה שינוי בסוגיה גם בקרב חוגים חשובים בליכוד. "אי אפשר להבין את המתיחות האחרונה סביב הר  הבית בלי לעקוב אחרי השינוי בשיחהפוליטי שיוצא דווקא מהליכוד בנושא זה. לא סתם בכנס שאחרי ניסיון ההתנקשות ביהודה גליק היו שני ח"כים מהליכוד, מירי רגב ופייגלין, ורק אחד מהבית היהודי", הוא אומר. לדברי פרסיקו, אחד ההישגים הגדולים של גליק וחבריו היה העלאת ההתעניינות בקרב חברי הליכוד בסוגיית הר הבית.

"לתנועת הליכוד הייתה תמיד חיבה למיתוסים לאומיים, אך הציונות בעיניהם הייתה קודם כל התיישבות וביטחון. העניין המתגבר של חברי ליכוד רבים בהר הבית מבטאת את התמורה שחלה בשיח הפוליטי שבו כורכים בין זכותנו על הארץ לזכותנו להתפלל בהר הבית", הוא מסביר, "זה עדיין לא מיינסטרים ועדיין לא מדובר בתנועה סוחפת המונים, אבל יש סחף לכיוון הזה".

לטענת ד"ר פרסיקו, ההתנקשות בגליק עשויה דווקא לחזק את מגמת הסחף לכיוון הר הבית. "אם תתפרץ אינתיפאדה רצינית ואלימה בגלל הניסיונות לחדש את הריבונות בהר ולפתוח אותו לתפילת יהודים, הציבור לא יקבל זאת באהדה", אומר ד"ר פרסיקו, "יש עדיין רבים בציונות הדתית שמסתכלים על כל זה בבעתה, גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה פוליטית ונורמטיבית. קשה לומר כעת לאן הדברים הולכים, אבל צריך לעקוב אחר התהליך הזה".

לאן העניינים יתגלגלו מכאן? לדברי פרופ' קליין, "כל נושא הר הבית עובר דרך לשכת ראש הממשלה. קבוצות המקדש והר הבית יחד עם ח"כים בליכוד לוחצים מלמטה, הירדנים בעיקר לוחצים בכיוון ההפוך ובולמים ניסיונות לשנות את הסטטוס קוו בהר, ואצל החילונים מדובר בנושא דוחה ומוזר, והם מפגינים חולשת דעת".

לטענתו, השימוש בטיעונים של זכויות אזרח וחופש פולחן על ידי תומכי העלייה להר הבית הם בעייתיים משום שלדבריו "זכויות אדם ואזרח הן אוניברסליות והן צריכות להתחשב גם בערבים שמתפללים שם באופן בלעדי 1,300 שנה. מי שטוען לשיח זכויות של יהודים בהר הבית מנסה לגמד מטבע הדברים את זכויותיו של הצד האחר".