ואז החל מבצע צוק איתן. אריק התקשר אלי ועודד את רוחי. ביקש שלא אאבד תקווה, שנמשיך לנסות לגשר בין שני העמים גם בתקופה כזו של כאוס. ואז עלה לנו רעיון: לקיים כנס יהודי-ערבי בקיבוץ בית השיטה, בהשתתפות עשרות אנשים משני העמים כדי לשדר לשתי האוכלוסיות שכולנו בני אדם ורוצים לחיות בדו-קיום, בחיים משותפים, בתוך מדינת ישראל. ואכן, אריק ואנוכי הובלנו את הכנס יחד עם עוד שני חברים, יעקב יוניש ועלי זחאלקה. האירוע היה מוצלח מאוד.
חברו של אריאל רוניס כותב לזכרו: "שלום, אוהב אדם באשר הוא"
אריק רוניס לא גזען. הוא אדם סובלני, שכל חייו פעל לקירוב לבבות בין שני העמים ובקרב כל שאר האוכלוסיות במדינת ישראל. הוא יחסר לנו מאוד. שלום חבר, אתה חסר
התרעות פיקוד העורף