עם השניים נידון למאסר עולם גם יוסף מנקס, יוצא לח"י, שהיה מבוגר מהם, ובראשית המדינה נידון למאסר כחבר במחתרת צריפין, שאנשיה הואשמו בהנחת פצצה בשגרירות ברית המועצות. מנקס הואשם כיוזם ההתנקשות בקסטנר וכמי שסיפק את הנשק לאקשטיין.
כשאמרו לו שישוחרר למחרת, ביקש שהשחרור יתבצע בשעת בוקר מוקדמת, מיד לאחר הספירה. "רציתי למנוע את ההו־הה של הצלמים, שלקחתי בחשבון שיארבו לי", נזכר שמר, "הספיק לי שכמה ימים קודם לכן, כשבא הנציב ניר להודיע על השחרור שלי, הוא היה מלווה בפמליה מהתקשורת".
"יותר לא שיחקתי באהל והמשכתי לנהל שם הצגות. הרגשתי שלא מתאים לי להיות על הבמה. משחק זה מאבק בלתי פוסק ולא תמיד הכישרון קובע. צריך בשביל זה אופי אחר. ומה שהכי חשוב - להיות כל הזמן במקומות הנכונים, כדי שבמאים יראו אותך ולא יגידו שהם לא זכרו אותך. זה לא היה בשבילי".
"משתדל שלא. באחרונה ראיתי אותו בהקרנה חגיגית בסינמטק של סרט תיעודי על הפרשה. הוא ישב שתי שורות לפנַי, אדון אקשטיין, אבל לא נוצר בינינו מגע".
התרעות פיקוד העורף