אולי לא תאמינו, אבל אני רוצה לפרגן היום לבנצי גופשטיין, האיש והגפרור. בשבוע האחרון ניתן היה לשמוע מכל המגזרים ומכל הצדדים הפוליטיים בעיקר יללות התקרבנות- 'הם מסיתים נגדנו', 'מה פתאום- הם בכלל מסיתים נגדנו' וחוזר חלילה' אף אחד לא לוקח אחריות, אף אחד לא נותן תקווה שמשהו פה ישתנה. ואז מגיע גופשטיין ובלי מסיכות, בלי מכבסות מילים, אומר את מה שהוא חושב. הוא לא מתבייש, הוא לא מייפה - הוא רוצה לשרוף כנסיות ואין לו בעיה להודות בכך.
אז מעבר לעובדה שתמיד טוב לדעת מה כוונותיו של אדם, במיוחד כשהן מטורפות כל כך, צריך להגיד שני דברים: הראשון- חייבים להעריך את הכנות. אהבת אדם, שלווה ואחווה מעולם לא היו הצד החזק של ארגון להב״ה, והם מעולם לא ניסו להסתיר את זה. והשני- ידע כל איש אכיפת חוק עברי שהפעם, אף אחד לא יוכל להכחיש ששמע או לא ידע על התכניות והשאיפות של מנהיג הארגון. בהצלחה לכולנו.
הילה עשתה לבנצי גופשטיין שוטרת טובה, אני אשאר באותה ערוגת עשבים שוטים ומסוכנים ואדבר על העציר המנהלי מרדכי מאייר. ראיתי אתמול את ההורים שלו בטלוויזיה, באמת מסכנים, לקחו להם את הילד, אבא שלו אמר שהוא חשב שיש בישראל בתי משפט ודמוקרטיה, האמא אמרה שהילדים שלה אוהבים את ישראל והיא בשוק. ואני אומר להורים היקרים האלה, שזה נכון. גם אנחנו רוצים שתהיה כאן דמוקרטיה ויכבדו את בתי המשפט, וגם אנחנו אוהבים את ישראל, כשאנחנו רואים מה הבן שלהם והחברים שלו זוממים ומתכננים כדי לפגוע בישראל ולבצע בה הפיכה שלטונית, גם אנחנו בשוק.
התרעות פיקוד העורף