בשנת 2008 יצא עזרי טובי, תושב יצהר, להקים בהודו "בית יהודי", מעין בית לתרמילאים בחו"ל. "יצאנו לגואה, ו'הבית היהודי' היה ממוקם כ־100 מטרים מחוף הים", הוא משחזר. "אשתי הייתה לוקחת את הילדה שלנו לים, ובאחת הפעמים הילדה פגשה ילד שהתחיל לשחק איתה. מתברר שזה היה ילד של זוג ישראלים, ואשתי הציעה לאמו לבוא ל'בית היהודי'. האישה אמרה שזה לא בשבילם. היה אז בדיוק חג חנוכה, וכשאשתי פגשה אותם שוב, היא הזמינה אותם שוב להדליק נרות ולאכול לביבות. הפעם הם הסכימו".
"רצינו להראות ששני אנשים משני עולמות שונים ובעלי שתי תפיסות עולם שונות יכולים להיות חברים. התחלנו עם מפגשים משותפים שבהם היינו מנגנים ומספרים לאנשים על המפגש שלנו, ואחר כך החלטנו להפוך את זה להצגה מבוימת ששמה 'משחק הכיסאות'. את ההצגה התאמנו לכל סוגי הקהלים, והיא מספרת על המפגש בינינו, על המתיחות במפגש הראשון, ובסוף יש אפילו קטע שאנחנו מחליפים תפקידים. הוא לובש את הציצית שלי ואני את הבגדים שלו, וכל אחד מייצג גם את הדעה של האחר".
"בעבר דיברנו על זה, כיום כבר כל אחד מכיר את הדעה של האחר. אנחנו לא מתווכחים, אלא מכבדים זה את דעתו של זה. המכנה המשותף בינינו הוא ששנינו ציונים".
"הסיטואציה המיוחדת שנפגשנו בה בהודו הצליחה להביא איזושהי פתיחות לעניין ואיזשהו חלום משותף, שאם אנחנו יכולים לשבת וליהנות זה מזה, אז למה לא כולם? הפערים האידיאולוגיים בינינו קיימים, אבל אתה מבין שזה בעצם השותף שלך והוא לא ייעלם מהשטח, כמו שלדעתי גם הערבים לא ייעלמו מהשטח (עזרי לא חושב ככה). אם אני מסוגל לשבת עם ערבים ולהגיע איתם לפתרונות, אז למה לא עם עזרי?".
"ממש לא, כי זה היה נגמר באותו הרגע. אנחנו פחות מדברים על פוליטיקה, אבל גם לא פוחדים לדבר על הנושא. עזרי נותן מקום לדעה שלי ולעמדה שלי, והחיים גדולים יותר מלהחזיק בדעה כזו או אחרת. אגב, ההצגה שלנו הציגה הרבה יותר במגזר שלו מאשר אצלי. הפתיחות שם הרבה יותר גדולה מאשר בקיבוצים".
"רק מילה פה ומילה שם, כי בהשקפות שלנו אנחנו רחוקים מאוד אחד מהשני. אלון פרטנר שלי לביזנס, אבל בכל הנוגע לפוליטיקה, אנחנו לא יכולים לנסוע בדרך משותפת. אבל אני רוצה להגיד לך שאנשים במפלגת העבודה לא נחשבים בעיני לקיצונים. הם ציונים, ויש לי חברים טובים ממפלגת העבודה. לי אין סבלנות לשמאלנים קיצונים. אני לא יכול להבין איך במדינה שלנו יכול להיות שמאלני קיצוני. למה השמאל הקיצוני אומר שהחיילים שלנו לא בסדר, שאנחנו הורגים בכוונה ילדים ואזרחים? איך יהודים שלנו אומרים דברים כאלה?".
"אני מנסה לשכנע אותו שגם את הדעות הפרקטיות שלו ישקף בתוכנית הרדיו שלו. שינסה למתן את השיח בתוכנית, כי שם הוא משתלח באופן קיצוני בשמאל. כל מי שלא בדעות שלו, שמואל טוען שהוא שמאל קיצוני ומרבה ריב ומדון. אבל בצד העסקי אנחנו מסתדרים טוב. שנינו סומכים זה על זה כבר הרבה שנים. שנינו פרגמטים, מעשיים, שנינו אוהבים בני אדם, ואני רוצה להאמין שיש לנו גם מחשבה מקורית".
"אני ואחי עושים הכל, ושמואל מסכים. משפחת פילץ אחראית על הביצוע, שמואל הוא 'חיה ותן לחיות', ועם מבחן התוצאה אי אפשר להתווכח".
פילץ: "יש בינינו הפרש גילים גדול, אבל אני מעריך מאוד את שמואל, מכבד אותו ורואה אותו כמו משפחה".
לפני כחודש פתחו אדם זיו ועלאא סוויטאת את הסניף הרביעי של רשת הגלידריות "בוזה" ברחוב החשמונאים בתל אביב. החיבור בין שני השותפים, יהודי וערבי, החל לפני כארבע שנים. "חזרתי באותה תקופה מחו"ל ובער בי להקים גלידרייה בגליל", מספר זיו. "למדתי באיטליה ורציתי להקים את העסק במקום שהכי דומה לכפר בטוסקנה. חיפשתי מקום שיש בו שוק איכרים בשבת, שאפשר לקנות בו תוצרת טרייה, מקום שיש בו גם חיי רחוב, מקום שהוא גם קטן ומשפחתי. היה נדמה לי שכפר ערבי בגליל הכי דומה למה שאני מחפש, ואכן צדקתי".
"הרבה אנשים חשבו בהתחלה שנפלתי על הראש, לא הבינו למה אני צריך להקים את העסק בתוך כפר ערבי. כיום 'בוזה' הוא כבר חלק מהנוף של תרשיחא".
זיו: "מאז שאנחנו שותפים, כבר הספיקו להיות שני מבצעים בעזה. בעמוד ענן הייתי אפילו בצו 8, ויש מורכבויות שאנחנו חיים ומתמודדים איתן. לכל אחד יש המטען שלו. אני לא בא ומבטל את הזהות שלי, ועלאא לא מבטל את הזהות שלו. אנחנו מדברים על הדברים, נוגעים בנקודות הכואבות ונשארים חברים ושותפים. אנחנו מאמינים באמונה שלמה בדרך שלנו ולא בסכסוכים".
זיו: "אין פה סוד. יש מורכבויות שהחיים מביאים איתם, אבל יש לנו אינטרס משותף מובהק מאוד. השילוב בין חברות בוגרת לבין אינטרס משותף, יחד עם רצון טוב, גורמים לזה להצליח".
זיו: "זה בסדר לא להסכים לגבי הרבה דברים, אבל אני תמיד יוצא מנקודת הנחה ששנינו משחקים באותה קבוצה. שנינו אזרחי ישראל בסופו של דבר, וזו הזהות המשותפת שלנו. עסקים הם גשר מדהים לשכנות וחברות טובה. אם היו שואלים אותי לפני עשר שנים כמה חברים ערבים יש לי, הייתי אומר שאפס. היום יש לי המון חברים ערבים".
"השכונה לא יכולה להכיל כך כך הרבה אנשים. מדינת ישראל צריכה לפזר את אותם מבקשי מקלט ברחבי הארץ - לא רק בשכונות מצוקה, אלא גם ביישובים מבוססים, במושבים ובקיבוצים. כמו כן, המדינה צריכה לבדוק מי פליט ומי לא. מי שפליט, לתת לו את זכויותיו המלאות, ומי שלא פליט, אלא מהגר עבודה לא חוקי, להוציא אותו מהארץ".
"עכשיו יש בעיה גדולה, כי הרבה אנשים שחורים הגיעו לאותו מקום ואין מקום לכולם. הכל גם נראה מלוכלך ומוזנח. עכשיו תושבי דרום תל אביב לא אוהבים את מבקשי המקלט, אבל אנחנו רוצים לחיות ביחסי שכנות טובה. הישראלים פוחדים לראות את האנשים השחורים, הם ישר סוגרים את הדלת. הבת שלי פתחה לפני כמה שנים גן לילדים של מבקשי מקלט, אבל היא נאלצה לסגור אותו כי השכנים התלוננו שמגיעים לשם המון סודאנים ואריתריאים. הישראלים לא רוצים שחורים. את רואה את זה גם באוטובוס, גם אצל נהגי מוניות וגם ברחוב. הלבנים פוחדים מהשחורים, והשחורים פוחדים מהלבנים שלא יגרשו אותם. כולם פוחדים מכולם".
"הישראלים פשוט לא מבינים מה השחורים צריכים. האנשים השחורים רק רוצים לעבוד ולחיות בשלום. הם באים לישראל כי ישראל היא ארץ של אלוהים. צריך שהממשלה תיתן תנאים טובים למבקשי המקלט, ואז לא יהיו בעיות. והישראלים צריכים לקבל את האנשים השחורים ולחיות איתם בשלום".
לפני כשש שנים החליט אברך הכולל מוישי פרידמן להיכנס לעולם הטכנולוגי. "הקמתי חברת סטארט־אפ", הוא מספר, "וגיליתי שיש הרבה אנשים כמוני שמעוניינים להשתלב בעולם הטכנולוגיה, אבל העולם הזה חסום בפניהם. יש כאלה שחסרה להם ההשכלה המתאימה, ויש כאלה שיש להם השכלה, אבל לא מצליחים להשתלב בחברות הגדולות. באיזשהו שלב פגשתי את יוסי ורדי, אחד מאבות ההייטק הישראלי, והחלטנו להקים מיזם שיעזור לאנשים מהעולם החרדי לרכוש השכלה בתחום ההייטק. יוסי חיבר אותי לד"ר עמוס נדן, שהוא מומחה לפיתוח כלכלי ופיתוח מיזמי תעסוקה".
פרידמן: "כ־400 תלמידים, ומבין אלה שסיימו את הקורסים, 87% כבר עובדים. בנינו הכשרות רק בתחומים שאנחנו יודעים שיש בהם צורך בעובדים, כמו סייבר, אבטחת מידע ופיתוח אפליקציות".
פרידמן: "בהתחלה חשבתי לעצמי איך אעבוד עם שותף חילוני, אבל אחרי שתי דקות הרגשנו שאנחנו כבר חברים. כל הפערים האלה נובעים רק מסטריאוטיפים. כל אחד מאיתנו מגיע מקצה אחר של החברה הישראלית. אני הוסמכתי לרב, הוא דוקטור, והנה הפכנו לחברים בלב ובנפש. במסגרת העבודה שלי אני פוגש הרבה חילונים וחרדים, ואני רואה שכל הפערים האלה הם חיצוניים. ברגע שאנשים נפגשים, כל המחיצות נופלות".
"איש באמונתו יחיה. הוא לא מתערב לי בחיים, ואני לא מתערב לו. כל אחד מכבד את האחר, וכבוד הדדי הוא המפתח לשיתוף פעולה ולקירוב לבבות".
התרעות פיקוד העורף