עד לפני שנה היה ניסים בר־אל (66) איש עסקים מצליח בתחום ההייטק, שעמד בראש חברה לאבטחת מידע שייסד. במקביל הוא המשיך לפעול במגזר העמותות, שש שנים לאחר שהקים את לתת עתיד, עמותה שנועדה לסייע לנשים ממעמד סוציו־אקונומי נמוך ונמצאות על סף קו העוני, והחליטו להקים עסקים קטנים כדי לדאוג לגידול ולחינוך ילדיהן.
מטרת העמותה היא להכשיר השנה עוד 300 נשים בכל הארץ. הנשים מקבלות בלתת עתיד כ־150 שעות הדרכה ממדריכים מתנדבים בתחומים שונים כגון שיווק, מסים, בניית תוכנית עסקית ועוד, והן עצמן לא נדרשות לשלם אף לא אגורה אחת בדרך להקמת העסק שלהן, ואף מקבלות הלוואות ללא ערבים בתנאים מועדפים עד לסכום של כ־40 אלף שקל.
"היום הבנות שלי גאות בי. החזרה שלי לעיר הולדתי הייתה סגירת מעגל, היום לא אחליף את החום והתמיכה שקיבלתי כאן בעד שום הון. היום כולם במעלות כבר מכירים אותי. אפילו בבית הספר שבו למדתי, מרכז יובל בכפר תבור, עזר לי תמיר המנהל. בשיחת טלפון אחת אמר לי 'תהיה לך תעודה ואני אעזור לך'. לא פתחתי מחברת מאז הייתי בת 18. היה לי קשה יותר מלאחרים, אבל השגתי ציונים טובים מאוד והמשכתי הלאה".
למרות חדוות החיים והאנרגיה הבלתי נדלית נאלצת קרן להודות כי המציאות בישראל קשה: "אנשים נראים מחויכים, אבל לא רק שיש כאן כל כך הרבה פוסט־טראומה - זאת מדינה בטראומה. אנשים נמצאים בהישרדות רגשית ומנטלית. אני אפילו לא מדברת על הישרדות כלכלית. מערכות יחסים שקורסות והתמודדות מול ביורוקרטיה מטומטמת, נלחמים באזרח, ואני חושבת שמה שנותן פה כוח זה לא החדשות המייאשות אלא הילדים שלנו ומה שאנחנו משאירים אחרינו. אם לא הייתי עוגן עבור הילד שלי ומוכיחה לו שאפשר לקום מכישלונות ומטרגדיות, אז לא היה לי בשביל מה לחיות. הם המורשת שלנו. אדם שהטבעת בו חותם, אם זה ילד, מטופל, תלמיד – זה מה שנותן כוח".
"אומנם העשייה שלנו חשובה ומבורכת, וסייענו כבר למאות נשים שהפכו ליזמיות, אבל אני מאמין שהממשלה חייבת לדחוף את הנושא גם כן ולראות בו יעד לאומי”.
התרעות פיקוד העורף