אחת לכמה חודשים ג'ו שוטנשטיין, יהודי אמריקאי, מגיע לשוק מחנה יהודה בירושלים. הוא מסתובב בין הדוכנים, קונה פה ושם ירקות ופירות, במיוחד חביבה עליו חנות הפיצוחים במרכז הרחוב הראשי של השוק. לפני כמה שבועות, כהרגלו, הוא הגיע לשוק, הצטלם ליד דוכן עוגיות וקנה פיצוחים בכמה עשרות שקלים. אולם אל תניחו לצניעות של שוטנשטיין להטעות אתכם. הונו של שוטנשטיין, הבעלים של רשת האופנה אמריקן איגל, מגיע לכשלושה מיליארד דולר, הוא מקורב לרב יאשיהו פינטו ומדובר באחד התורמים של ראש הממשלה בנימין נתניהו. בבחירות האחרונות שוטנשטיין תרם לנתניהו 39,560 שקל.
בחודשים האחרונים שבה ועולה הדרישה למנוע מארגוני שמאל תרומות מממשלות זרות ומקרנות סיוע אירופיות. איש מהפוליטיקאים לא העלה דרישה דומה בנוגע לתרומות ישירות לפוליטיקאים עצמם. כמו שוטנשטיין, עשרות תורמים זרים הזרימו בחמש השנים האחרונות למעלה מ־20 מיליון שקל לישראל כתרומות לפוליטיקאים שהתמודדו בפריימריז.
בניגוד לישראל, בעשרות מדינות ברחבי העולם, שביניהן ארצות הברית ובריטניה, נאסר על פוליטיקאים לגייס תרומות זרות. לפני שנים ספורות, למשל, דחה בית המשפט העליון האמריקאי תביעה של רופאה ישראלית שעבדה בבית חולים בניו יורק שביקשה לתרום לארגון המזוהה עם המפלגה הרפובליקנית, ובכך העניק גושפנקה חוקית נוספת לאיסור של קבלת תרומות זרות.
גם בישראל לא כולם מתלהבים מהתופעה. שני מבקרי המדינה האחרונים, מיכה לינדנשטראוס ויוסף שפירא, יצאו נגד תרומות זרות. כבר לפני 15 שנים רוב חברי ועדת לוין לבחינת מימון פעילות פוליטית התריעו נגד קבלת תרומות מאזרחים זרים. הפוליטיקאים, כצפוי, סבורים שאין בכך פסול. חלקם סירב להתראיין על הנושא לכתבה זו, אחרים מחברי הכנסת התרעמו על עצם השאלה, אחדים מיאנו להגיב בתירוצים שונים.
“הם לא רוצים לעורר דיון ציבורי בשאלה, דיון ציבורי יכול להקטין את ממדי התופעה, אבל הם מעדיפים שהמצב יימשך כפי שהוא כעת", מסביר פרופ' מנחם הופנונג מהחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית, שהיה חבר בוועדת לוין והתנגד לקבלת תרומות זרות. “במהלך השנים העליתי כמה הצעות שיהוו תחליף למימון זר, אבל הפוליטיקאים דוחים בבוז את ההצעות. החוק בישראל אוסר על מפלגות לקבל תרומות ממי שאינו אזרח ישראלי, אבל מתיר לפוליטיקאים לקבל תרומות מתורמים זרים - 10 אלפים דולר למי שמתמודד על מקום בכנסת, תוספת של 1,000 דולר למתמודדים על ראשות רשימה. הפוליטיקאים הישראלים עטים על מכרות הזהב שמעבר לים, חלקם חולקים את אותו תורם. קן אברמוביץ (אופיר אקוניס, משה יעלון), משפחת פאליק האמריקאית (גלעד ארדן, מירי רגב, יריב לוין, יולי אדלשטיין, בנימין נתניהו, אבי דיכטר), מארק בלזברג (יעלון, ארדן, אדלשטיין), ולדימיר גוסינסקי (סילבן שלום, זאב אלקין, אדלשטיין), יוסף גוטניק (איילת שקד, נפתלי בנט) ואחרים תרמו לכמה פוליטיקאים בו־זמנית.
לעתים אף התורמים לכאורה בעייתיים. איילת שקד, יריב לוין וגלעד ארדן קיבלו תרומות מהיהלומן הבלגי סרז' מולר שנעצר במונטנגרו בצו של האינטרפול כחשוד בסחר בנשק ובסמים כשנתיים אחרי שתרם לפוליטיקאים הישראלים. מולר הכחיש את החשדות נגדו, שלושת הפוליטיקאים הישראלים טענו בתגובה שאינם מכירים אותו אישית.
יש גם פוליטיקאים שנסמכים בעיקר על תרומות זרות. כל התורמים של נתניהו הם זרים למשל, 28 מהם אמריקאים, תורם אחד הוא גרמני. רוב התרומות של נפתלי בנט (95%), של משה יעלון ודני דנון (78%) הגיעו מתורמים זרים, קרוב למחצית התרומות של יובל שטייניץ, אבי דיכטר ויולי אדלשטיין התקבלו מתורמים שאינם אזרחי ישראל.
על פי דוח מבקר המדינה שפורסם השבוע המועמדים בבחירות המקדימות האחרונות קיבלו 4 מיליון שקל מתורמים זרים, 23% מכלל הכנסותיהם. נתניהו קיבל 1.081 מיליון שקל מחו"ל. רוב התרומות לנפתלי בנט (1.244 מיליון שקל) הגיעו מחו"ל, כך גם כאמור דני דנון (864,265 שקל לעומת 169 אלף שקל מתורמים ישראלים). המבקר מצא שבחלק מהמקרים המועמדים לא הקפידו על קבלת מלוא הפרטים בדבר זהות התורמים, "ולפיכך לא ניתן היה לדעת אם התרומות שהתקבלו הן במסגרת המגבלות שנקבעו בחוק". כמו כן קובע המבקר שבחלק מהמקרים גויסו תרומות מחו"ל מתורמים שלא דרך היכרות אישית כך שלא היה בידי התורמים לזהות באופן מוחלט את התורמים. לסיכום, כותב המבקר בדוח על תרומות מחו"ל שהוא "שב וקורא למחוקק לתת דעתו על ההשפעות האפשריות של קבלת תרומות מחו"ל".
אגב, בעניין הזה אין הבדל בין קואליציה לאופוזיציה, בין שמאל לימין. פוליטיקאים מכל המפלגות שבהן נערכות בחירות מקדימות מקבלים תרומות מזרים. רוב התרומות הזרות מגיעות מארצות הברית, קנדה, אוקראינה ורוסיה, וחלקן מגיע ממקומות לא צפויים. פעיל הימין יהודה גליק שהתמודד בפריימריז של הליכוד קיבל תרומה של 1,200 שקל מטיוואן. עמיר פרץ גייס לפני כמה שנים תרומות באוסטריה, נפתלי בנט גייס תורם מגיברלטר.
סגנית שר החוץ, ציפי חוטובלי, אחת הפוליטיקאיות הנחרצות ביותר במאבק נגד תרומות זרות לארגוני שמאל (“זכותה וחובתה של מדינת ישראל להתנהל על פי הכרעות הציבור הישראלי ולא להיכנע לניסיונות זרים לקנות השפעה בישראל באמצעות כסף עובר לסוחר"), קיבלה בבחירות האחרונות, על פי דיווח באתר של מבקר המדינה, 37 תרומות מאזרחי ארצות הברית בסכום של כ־194 אלף שקל, ביניהן גם מתומך הימין ארווין מוסקוביץ'.
גילה גמליאל גייסה 12 תרומות מארצות הברית בסכום של 100 אלף שקל, מרב מיכאלי גייסה 61,316 שקל מ־30 תורמים, מירי רגב גייסה שמונה תרומות בסכום של 54,757 שקל (“הכל בהתאם להוראות החוק ולהנחיות מבקר המדינה"), גלעד ארדן גייס 196 אלף שקל מ־24 תורמים. איילת שקד גייסה 13 תרומות מתורמים אמריקאים בסכום של 119 אלף שקל. “התרומות לפוליטיקאים שקופות", נמסר מטעמה של איילת שקד, “וזה מה ששרת המשפטים דורשת גם מתרומות שמגיעות ממדינות זרות, שקיפות מוחלטת".
נחמן שי, שקיבל מ־95 תורמים אמריקאים 285,227 שקל, סבור שתורמים ישראלים בעייתיים יותר מאלה הזרים. “התורמים הזרים מעולם לא פנו אלי וביקשו ממני שאסייע להם. הם תרמו לי מפני שהם חושבים שאני צריך להיות בכנסת. אם יש תורמים שרואים בתרומה שלהם מכשיר לקידומם אלה בדרך כלל התורמים הישראלים".
“הדמוקרטיה הישראלית אכן צריכה להתנהל על ידי אזרחיה ולא על ידי תורמים זרים", אומרת חברת הכנסת סתיו שפיר מהמחנה הציוני, שגייסה על פי הדיווח באתר של מבקר המדינה, שמסתמך על הצהרות המועמדים, 35 תרומות בסכום של 34,668 שקל. “אני באופן חד־משמעי מעדיפה תורמים ישראלים, אבל באינטרנט תרמו לי גם זרים ולא רק ישראלים. השאלה היא הפרופורציה. בבחירות האחרונות רציתי שכל התרומות יהיו ישראליות, היו לי 1,530 תורמים ישראלים ו־20 תרומות מחו"ל. זו לדעתי פרופורציה טובה".
יותר מכל דבר אחר השקיפות היא קריטית, טוענת ח"כ תמר זנדברג ממרצ, שגייסה בארצות הברית שתי תרומות בסכום של 10,000 שקל. “התרומות מפוקחות על ידי מבקר המדינה, חשופות באתר שלו ושקופות לציבור. המחשבה שישראל יכולה לקיים כנסים בכל העולם ולבקש רעיונות ממי שאינם אזרחיה אבל לא יכולה לקבל תרומות, זו מחשבה מאוד צרה. יש בינינו לבין הקהילה היהודית בארצות הברית קשרים הדוקים, למה שהם לא יתרמו? הייתי בארצות הברית, השמעתי את דעתי ונפגשתי עם קהילות יהודיות, הם התרשמו וחשבו שהפוליטיקה הישראלית יכולה להרוויח אם אני אהיה בכנסת. אי אפשר להסתגר ולהתבודד מהעולם".
השר זאב אלקין, שהצליח לגייס מתורמים אמריקאים סכום נכבד (194,547 שקל), סבור שתרומות מאנשי עסקים ישראלים מייצרות הרבה יותר ניגודי אינטרסים מאשר תרומות שהגיעו מחוץ לישראל. “אם כבר משווים בינינו לבין ארצות הברית, כדאי לזכור שהחוקים שלנו הרבה יותר קשוחים, בארצות הברית אין הגבלות על גובה התרומה, שם גם תאגידים יכולים לתרום".
עמיר פרץ שהגיע לתורמים ברחבי העולם אומר ש"הכל תלוי בהיקף התרומה, בסוג הקשר בין התורם לפוליטיקאי וביכולת ההשפעה. יש שיקולים לכאן ולכאן. לעתים דווקא תורם ישראלי יוצר תלות של הון־שלטון יותר מאשר תורם זר. אי אפשר לשפוט תרומה על פי ארץ המוצא שלה".
אבי דיכטר, שקיבל 194 אלף שקל מ־24 תורמים אמריקאים, משתדל לגייס כמה שיותר תרומות ממי שאינם תושבי ישראל ואף מעדיף את התרומות הזרות על פני הישראליות. “זה קל יותר", הוא אומר, “לתרומה מישראלים יש קושי מסוים. כשאתה מתחיל לקחת תרומות ואין לך אופי מספיק חזק, אתה יכול למצוא את עצמך מחויב. לתורמים זרים בדרך כלל אין אינטרסים בישראל. הם אומרים לך שהם רוצים לראות בפוליטיקה אנשים כמוך ולכן נוח יותר להיעזר בהם".
שלא כמו בישראל, בארצות הברית הנושא עולה לכותרות לעתים קרובות. אתרי אינטרנט רפובליקניים שעוקבים אחרי הנשיא ברק אובמה סערו כשהנשיא נאלץ להחזיר תרומות, בין השאר של דודתו של נשיא קניה, תושבת קניה שהשתקעה בארצות הברית באופן לא חוקי ותרמה לקמפיין של אובמה תרומה צנועה. העונש על הפרת החוק כבד, קנס של עד 10 אלפים דולר או 200% מערך התרומה. האיסור אינו חדש. החל משנות ה־60 ניסו פוליטיקאים לחוקק חוקים שיאסרו על תרומות זרות, רק ב־74' הצליחו בכך, בעקבות פרשת הנשיא ריצ'רד ניקסון, שאסף תרומות ממדינות שונות ברחבי העולם.
לפני כחמש שנים עתרו ד"ר אסנת שטיינמן, רופאה ישראלית־קנדית שעבדה בבית חולים בניו יורק ובנג'מין בלומן, עורך דין קנדי שעבד במשרד עורכי דין בניו יורק לבית המשפט המחוזי במחוז קולומביה בדרישה שיינתן להם לתרום למפלגות ולפוליטיקאים. בלומן ביקש לתרום למפלגה הדמוקרטית ולחלק בסנטרל פארק עלוני תמיכה בברק אובמה, שטיינמן ביקשה לתרום לסנאטור טום קוברן, רפובליקני מאוקלהומה ולארגון רפובליקני. השניים טענו שהאיסור על תרומות פוגע בחופש הביטוי שלהם וכי תרומה מהווה חופש ביטוי ממש כמו התבטאות ישירה. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתם בטענה שאין זה ראוי שאזרחים זרים ייטלו חלק בדמוקרטיה האמריקאית.
בישראל הביעו מבקרי המדינה מיכה לינדנשטראוס ויוסף שפירא התנגדות דומה. בדוח על הבחירות המקדימות במפלגת העבודה במאי וביוני 2007 מצא מי שהיה אז מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, שהמועמדים קיבלו תרומות זרות בסכום של כ־3 מיליון שקל. אהוד ברק גייס 2.43 מיליון שקל, שמהם יותר ממיליון שקל תרומות זרות, דני יתום גייס כחצי מיליון שקל מחוץ לישראל מתוך 1.5 מיליון וחצי שקל בסך הכל, עמי איילון גייס 2.49 מיליון שקל, שמהם 569 אלף שקל תרומות זרות. “במישור הערכי נשאלת השאלה אם יש מקום להתיר למי שלעתים נעדרים זיקה וקשר כלשהם למדינת ישראל להשפיע, ולו בעקיפין, על התהליכים הדמוקרטיים המתנהלים בה", כתב לינדנשטראוס שהמליץ כמה פעמים במהלך כהונתו על איסור בחוק על קבלת תרומות ממי שאינם אזרחי ישראל.
יצחק גל־נור שהיה נציב שירות המדינה, והפרופסורים יעל ישי ומנחם הופנונג, הגיעו למסקנה דומה כבר לפני 15 שנים. השלושה היו חברים בוועדת לוין לבחינת מימון פעילות פוליטית שפרסמה את מסקנותיה באוקטובר 2000. “הטיעון שלפיו יש לאפשר לאזרחי חוץ לתרום לפוליטיקה הישראלית מהסיבה שנפשם קשורה בישראל אינו תופס משני טעמים", כתבו השלושה, “ראשית, מדובר במספר קטן מאוד של בעלי אמצעים בחו"ל שהתערבותם בעבר בפוליטיקה המפלגתית לא תרמה לדמוקרטיה בישראל, ולעניין זה יש לזכור כי לחלקם של התורמים היו אינטרסים כלכליים בישראל. שנית, הרי אין מניעה שימשיכו לתרום לתחומים אחרים ואת ההכרעות בנוגע לדמות השלטון בישראל יניחו לאזרחיה". על פי דעת המיעוט, השופט בדימוס דב לוין ועו"ד יצחק ברמן, אין מניעה שאזרחי חוץ יתרמו לפוליטיקאים, “ובלבד שהמפלגה שומרת על שקיפות מלאה לגבי שמות התורמים".
"כבר שנים אני רץ מפורום לפורום ומתריע נגד תרומות זרות, והכסף ממשיך לזרום", אומר פרופ' הופנונג. “למה שמישהו שלא חי כאן ישפיע על הפוליטיקה הפנימית באופן יוצא דופן".
העובדה שלמתמודדים חדשים קשה להגיע לתורמים בעולם אכן יוצרת אי שוויון משווע, אומר אלי מויאל, לשעבר ראש עיריית שדרות שהתמודד בפריימריז של הליכוד לכנסת, נמנע מלגייס תרומות בארץ ומחוץ לה ולא הצליח להגיע למקום ריאלי. “הרי לא כולם יכולים להגיע לתורמים מחו"ל. רצוי היה שהמדינה בכלל תממן את הפריימריז, כל עוד זה לא קורה, כל מיני פרחחים מגיעים לכנסת, וככה אנחנו נראים".
התרעות פיקוד העורף