שי רלר (35), צעיר ממושב נורדיה שבשרון, ביקש להנפיק רישיון נהיגה ישראלי למטפל האישי שלו בסניף משרד הרישוי, בקניון הדרים שבנתניה. אלא שהמעלית בבניין הייתה מקולקלת והוא לא ידע מכך, ולכן נאלץ להיעזר באמו. כשהדברים נוגעים למשרד ממשלתי, חומרתם רבה יותר.
רלר - המשותק מצווארו ומטה ומתנייד בכסא גלגלים מאז נפצע בטיול בנפאל לפני 12 שנה - זועם. "כשאני בא לקבל שירות מן הראוי שההתנהלות תהיה מולי. ואם לא יכולים באותו רגע לתת לי שירות פרונטלי למעלה, אז שיתכבד נציג וירד אלי להסביר מה אפשר לעשות ומה אי אפשר, אפילו רק כדי להתנצל", הוא חורץ. "אני לקוח כמו כל אחד אחר, מגיע לי לשבת מול פקיד ממשלתי ולקבל את אותו שירות. יש לי מטפל שיש לו רישיון נהיגה בינלאומי וצריך להנפיק לו רישיון ישראלי ולקבוע לו מועד לטסט בטרם יפוג התוקף שלו, מה גם שהייתה שביתה ממושכת של בוחני הנהיגה ונוצר צוואר בקבוק. המטפל שלי בקושי יודע אנגלית ולא יכול היה לעזור לי לתקשר עם הפקידים בין הקומות. השומר בבניין ניסה להציע הצעה שכמובן לא הייתה רלוונטית, להעלות אותי עם הכסא הממונע במדרגות".
למזלו של שי, אמו ליוותה אותו באותו יום וסייעה לו ככל שיכלה מול הפקידים בקומה העליונה. "אני בן אדם לא נפגע בקלות, עברו 12 שנים מאז הפציעה שלי, אבל אם היא לא היתה איתי באותו יום אני לא יודע מה הייתי עושה. הבעיה הכי גדולה שלי היא המודעות של נותני שירות לקושי שאנשים עם מוגבלות נתקלים בו בסיטואציות האלה. לא ציפיתי לקבל שירות מלא, אבל לפחות לבוא אליי ולהסביר לי". בגילוי לב הוא הוסיף: "הרי חד משמעית אין כאן משהו שנובע מרוע לב או התעמרות, אלא מחוסר מודעות או אי נעימות. שלא יודעים איך לגשת לאדם עם מוגבלות".
על פי תקנות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, שנכנסו לתוקף לפני שלוש שנים, על מוסדות הציבור חלה חובה לבצע "פעולות תחזוקה שוטפות להתאמות הנגישות לרבות פעולות תחזוקה באמצעי העזר הקבועים שנעשה בהם שימוש באופן שיפגע במידה הפחותה ביותר, ככל שניתן, במתן השירות". ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: "מנהל אגף הרישוי במשרד בוחן בימים אלה את התנהלות עובדי משרד הרישוי במקום".
התרעות פיקוד העורף