"אין לי שקט": איך מתמודדים עם הטראומה של סבבי הלחימה בדרום?

במחלקה נפתחה קבוצת תמיכה ייחודית ואינטימית, וזו הפעם הראשונה שחברים בקבוצה בוחרים לדבר בגילוי לב על מה שנעלם מהכותרות בכל סבב הסלמה בדרום, קטן כגדול. מדובר ביוזמה של שתי עובדות המחלקה, כרמית כהן ושרה שילה, שלמדו את שיטת הפוטו-תרפיה, טיפול באמצעות צילום, והציעו אותה לחברי הקבוצה – גברים ונשים מאזור הדרום.

"הטראומה קוטעת את החיים, ובקבוצה ניסינו למצוא משהו אחר שיאפשר לאנשים להמשיך את החיים מהמקום שבו הם נפסקו", אומרת כהן. "הטיפול בצילום התקבל באהדה משום שהוא מאפשר ביטוי רחב יותר ממה שמילים מאפשרות. התחלנו ב־15 מפגשים, ושמחנו שעלה רצון מצד החברים להמשיך לאורך שנה שלמה, וכך עשינו".

בפברואר 2008 חוותה גלדיס פישביין מקיבוץ אורים בנגב המערבי טראומה, כאשר רקטה התפוצצה מטרים אחדים ממנה, כשהוציאה את בתה מהפעוטון. "פשוט עמדתי וראיתי כדור אש בא מהשמים וקפאתי", משחזרת פישביין. "לעזוב את האזור לא חשבתי לרגע. יש פה קהילה נהדרת וגם מערכת תמיכה עוטפת של הרווחה. אבל אני לא מכחישה, אני חיה על כדורים. גם כשיש שקט, אין לי שקט. אני תמיד מדמיינת שמשהו הולך לקרות, וכשקורה מה שקרה השבוע, הגוף שלי לא מגיב בצורה טובה. אבל אני לא רוצה לברוח מהבית שלי".

על חשיבות קבוצת הטיפול בחייה היא אומרת: "בבית אתה לא יכול לדבר על הדברים האלה. בני המשפחה לא תמיד מבינים למה כל דבר מקפיץ אותי. בעזרת התרפיה בצילום הוצאנו את החוויות הקשות החוצה ושיתפנו אחרים".

הרעשת חיל האוויר בעזה אחרי נפילת הרקטה בשדרות החזירה אחורה גם את א', בשנות ה-50 לחייו, כיום תושב באר שבע. א' נקלע לזירת פיגוע שממנה יצא בנס בגופו, אבל עם פגיעת פוסט-טראומה בנפשו, שמלווה אותו מאז בכל יום וביתר שאת באירועים ביטחוניים.

"אני חי במצב של עוררות מתמדת, כמו 'קפיץ'", הוא מספר. "אז מנסים להשקיע כמה שיותר שעות בעבודה, להשכיח. אבל כל אירוע כמו השבוע מחזיר פלשבקים וסיוטים".

על חלקה של הקבוצה בחייו הוא מספר: "הרבה פעמים חשבתי שאני משוגע, אבל אז אתה מגיע למקום שבו אתה מבין שאתה לא לבד. פוטו-תרפיה מסייעת במיוחד למי שבהתחלה קשה לו לבטא בדיבור את החוויות שלו. המסר שלי, במיוחד לגברים שחווים את זה, ברור – אל תתביישו לבקש סיוע. אין ריפוי במאה אחוז, אבל אתה רוכש כלים להתמודד".

כרמית כהן מהביטוח הלאומי מוסיפה: "חברי הקבוצה מדברים עליה כעל המקום היחיד שבו באמת מבינים אותם, כאשר אפילו המשפחות לא נכנסות לסוג האינטימיות הזה".