"ראש הממשלה שלנו מציע סיוע הומניטארי (לאיטליה), הוא מציע להיראות יפיוף ונחמד, אבל הוא לא מבין, או שהוא כן מבין ושם סרט על העיניים, וזה מה שאני לא מבינה, שהפכנו להיות מדינת עולם שלישי ויותר גרוע, כי במדינות העולם השלישי מכבדים ומתחשבים ויש סיוע הומניטארי לאנשים חסרי ישע. מי עוזר פה לנכים? מי? ואני פונה לראש הממשלה. ביום הבחירות שולחים הסעות, מעלים אותך עם הכיסא, יש רמפה, איזה הסעות שולחים ביום הבחירות, איזה הסעות. איזה כבוד. כל אחד גם מקבל פרח, שושנה, ורד. אבל אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה, קואליציה ואופוזיציה. אני פונה לכל הנכים. מקומם של הנכים לא בפוליטיקה. לא משנה אילן גילאון, נאוה בוקר, לא משנה מי יביא את הפתרון למצוקת הנכים. כי הנכים רעבים. אני לא יכולה לכלכל את עצמי ונתלית על אנשים אחרים. אני נודדת, כל שבועיים שמים אותי בבית אחר, כי אני לא יכולה לכלכל את עצמי".
"ראש הממשלה רוצה את כל הנכים באלנבי בתל אביב", זעקה הנכה. "הוא רוצה שכל הקטועים והעיוורים והנכים הקשים יישבו שם עם המטלטלים שלהם. הם לא יוכלו לנגן. הם ישימו כובע. ככה הוא רוצה לראות את הנכים. הוא רוצה לגמור אותם. ביבי ושר האוצר כחלון. אנחנו פנינו לאיחוד האירופי והם קיבלו את המכתב שלנו. אנחנו נפנה לכל השגרירויות ואם לא תהיה ברירה נפנה לאו"ם לסיוע הומניטארי".
"אין לנו ברירה" היא טענה, "כי בזמן שראש הממשלה הולך להציל אחרים ולהציע ולהיראות ורדרד ולהיראות מלאך, אנחנו מבקשים סיוע בחוץ, וזו הבושה של מדינת ישראל. אני רואה את הכסף, שהממשלה עושה בו כשלה. זה כסף ששייך למבוטחים ששילמו. לטענת האוצר והממשלה את הכסף צריך לשמור לביטחון. איזה ביטחון? המסע של ההפחדה הזה, כל הזמן ביטחון וביטחון. אני לא מבינה, על איזה ביטחון הוא מדבר? פה לא צריך פיגוע או מגה-פיגוע כדי שאנשים פה יהרגו. כל יום נהרגים פה נכים בלי פיגוע. הוא הורג אותם לבד. שר האוצר הורג את הנכים פה לבד. הם לבד הורגים אותם".
התרעות פיקוד העורף