"הוא אמר ששעמום זה יותר גרוע ממוות. אז הוא אף פעם לא היה משועמם, תמיד עשה ועסק. בשנה האחרונה הוא הרגיש משהו, פתאום אצה לו עוד יותר הדרך. הוא כל כך חרוץ, אבל בשנה האחרונה הוא אמר שחבל על הזמן, כי צריך להספיק וצריך לעשות. והוא באמת הספיק. הוא הניח את אבן הפינה למרכז החדשנות והשלום. השואו-קייס הכי גדול שהיה כאן, הבינלאומי, בהשתתפות ראש הממשלה והנשיא, שפתחו את זה איתנו ביחד. הוא הספיק לכתוב ספר נוסף שייצא בקרוב ועוד פרויקטים ורעיונות בינלאומיים, שנועדו להאדיר את שמה של מדינת ישראל. בשנה האחרונה עבד כמו בחמש שנים".
על סידורי הלוויה היא סיפרה: "ביום חמישי יוצב ארונו בכנסת, היכן שהוא פעל משך 48 שנים אינטנסיביות, וביום שישי תיערך הלוויה ממלכתית גדולה. אובמה יגיע וגם קלינטון, חבר אישי ויקר שלו. בענייני אוכל פרס היה מאוד ממושמע, מה שלרובנו קשה. אם צריך לאכול רק משהו מסוים, אז זה מה שהוא אכל, הוא עמד בזה. היה לו סדר יום סדור. הוא היה מאוד ממושמע ותחת קונטרול".
"למדתי ממנו (פרס) שהדרך מאוד חשובה, לא רק המטרה", הדגישה ברטל. "למדתי ממנו לא לוותר, גם אם הדרך קשה וגם אם אנשים סקפטיים, ללכת בדרך ולהגיע. כל מה שהוא אמר וחזה, גם כשבהתחלה אנשים הרימו גבה, קרה. הכור, התעשיות הביטחוניות הננו-טכנולוגיה, למרות שכולם היו סקפטיים וגם לפעמים שמו לו רגליים. זה איש חזון שרואה הרבה יותר רחוק מאיתנו ולא מבין איך אנחנו לא רואים, לכן התסכול שלו כפול. אבל הוא לא מוותר, יש לו את האנרגיות והדרייב ולעשות למען המדינה. גם אם האגו שלו נפגע לפעמים כשלא מעריכים עד הסוף, ואז כשהוא עושה את זה, הוא מקבל את מלוא ההערכה. למשל, כשהוא הציל את כלכלת ישראל, מ-450 אחוזי אינפלציה - אף אחד לא דיבר על זה. לאחרונה התפרסמו הפרוטוקולים ואז פתאום אמרו 'שמעון פרס הציל שוב את המדינה'. הוא היה אומר לי שגם אם לפעמים זה כואב ולא מקבלים את הקרדיט, מה שעשית זה מה שחשוב".
התרעות פיקוד העורף