לנוכח הודאתו של הנאשם, קבעה השופטת יעל אבירם כי הוא ביצע את העבירה המיוחסת לו. העבירה בוצעה במסגרת אירוע אחד, לפני כמעט שנתיים, בהיותו בן 26. המאשימה עתרה להרשעה ולמתחם כללי של מאסר בין חודשיים ל-12 חודשים. אם כי, בענייננו הסכימה לחריגה מן המתחם, ולהטלת מאסר על תנאי ופיקוח מבחן. לגרסת המאשימה לא מתקיימים הקריטריונים לאי הרשעה. זאת, בין היתר, לנוכח טענתה כי לא ברורה מידת הנזק הקונקרטי שעלול להיגרם לנאשם במידה ויורשע.
"עם זאת, בענייננו – העבירה אינה ברף הגבוה של עבירות מסוגה. הנאשם מעוניין להמשיך בתחום עיסוקו הנוכחי, כמהנדס בחברה העובדת מול גופים ביטחוניים. הנאשם הסביר כי במידה ויורשע, תימנע ממנו הכניסה לאתרים ביטחוניים, עבורם הוא עובד, באופן שלא יוכל לבצע את עבודתו ותקופח פרנסתו. גם קצין המבחן ציין עניין זה בתסקירו וגם המסמכים ממקום העבודה מעידים על כך.
מכאן עולה כי הסיכון לנזק שעלול להיגרם לנאשם זה, אם יורשע, הינו קונקרטי. בנסיבות אלה, כאשר האירוע העברייני אינו ברף הגבוה (מבלי להקל ראש) והנזק העלול להיגרם משמעותי. הכף נוטה לאי הרשעה, שתאפשר המשך חיים יצרניים ונורמטיביים. שילובו המוצלח של נאשם זה בתהליך טיפולי מובנה, פותח אופק שיקומי ממשי".
עורכת הדין של הנאשם, נוגה ויזל, מומחית לייצוג חשודים ונאשמים בעבירות מין, המלווה אותו מאז מעצרו מסכמת: "בתיקים של עבירות מין הנקודה החשובה ביותר היא טיפול ובית משפט קבע שטיפול עדיף על ענישה. הבאנו בפני כבוד השופטת יעל אבירם את חוות הדעת של שירות המבחן שליוו את הנאשם והמליצו על המשך טיפול והיות והנאשם נעדר כל עבר פלילי מתקיימת קונקרטיזציה של הנזק, העלול להיגרם לו במידה ויורשע, מאחר וקיים סיכון ממשי שיאבד את מקור פרנסתו היות והוא מהנדס בחברה העובדת מול גופים ביטחוניים".
התרעות פיקוד העורף