סיכוי טוב שמעולם לא נכנסתם למעלה אדומים, עיר בת 41 אלף תושבים, הממוקמת ביציאה המזרחית מירושלים. אולי חלפתם על פניה בדרך לחופשה משפחתית בים המלח, אבל לא ממש עצרתם וסיירתם בפינות החמד שהיא מציעה. לא נורא, מדובר בעיר שינה קלאסית. בבוקר למשרד בירושלים, בלילה למיטה.
ובכל זאת נראה שהממשל האמריקאי מכיר את מעלה אדומים כמעט בעל פה. האירופים מזיעים בכל פעם שדחפור מכשיר שטח ליסודות של בניין. ואפילו בהתאחדות הכדורגל העולמית, פיפ"א, ידסקסו בחודש הבא מה לעשות עם קבוצת הכדורגל המקומית. אל תתרגשו אם אתם לא מכירים, מדובר בנציגה קיקיונית מליגה ב', הרביעית בחשיבותה בישראל.
“אנחנו לא מדברים על סיפוח, כבר סופחנו לשטחי מדינת ישראל", מסביר ראש העירייה המיתולוגי בני כשריאל, ששולט פה מ–1992. “העברת חוק הריבונות הישראלית היא עניין מאוד חשוב מבחינתנו. אנחנו תושבים שווי חובות במדינת ישראל, אבל לא שווי זכויות. עדיין נחשבים לנתינים תחת שלטון צבאי. אלוף הפיקוד הוא ראש הממשלה שלנו. חוקי התכנון והבנייה הם לפי החוק הירדני, שזו בירוקרטיה אחת גדולה. אין לנו חוקי רווחה שחלים בתחומי הקו הירוק, חוקי ארנונה. מעלה אדומים נמצאת בקונצנזוס הלאומי. 80% מהציבור הישראלי, על פי סקר של מינה צמח, אמרו את דברם".
ח"כ אחמד טיבי מהרשימה המשותפת שומע את הדברים ומגחך. “יכול להיות שיש בישראל מי שמנהל מו"מ עם עצמו, כלומר הקונצנזוס הישראלי", הוא המשיך לצחוק. “התנחלויות הן התנחלויות. מספר התושבים הוא לא פרמטר לקביעת חוקיות ההתנחלות. חלק מפתרון הסכסוך הוא שאת כל ההתנחלויות בגדה המערבית יש לפנות. אני ער לעובדה שיש ניסיונות, בגלל תוצאות הבחירות בארצות הברית, לבצע סיפוח, במיוחד של הבית היהודי. אז אני רוצה לומר בצורה ברורה - מעלה אדומים נמצאת על שטח כבוש, החוק הבינלאומי ברור וגם עמדת העולם, כפי שהתבטאה בהחלטה 2334 של מועצת הביטחון, ואחר כך אושררה בוועידת פריז. המדיניות של ממשלת הימין, נתניהו ובנט, מבוססת על תחרות מי מהם קיצוני יותר ומי תומך יותר בהתנחלויות. היא מובילה למחסום מדיני. מעשה של סיפוח, כמו העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, יצית את האזור ויגרום לאי־יציבות".
כשריאל, ששהה בוושינגטון כמוזמן לטקס ההשבעה של טראמפ, נשמע מאוכזב. הוא היה משוכנע שטוב היה להעביר את הצעת החוק לפחות כעיקרון, ואז נתניהו יגיע לפגישה בבית הלבן עם גב איתן.
ההצעה לוותה בסערת רוחות עוד מתחילת הדיונים עליה. “לחברי מהימין אין בעלות על הציונות", אמרה בנושא ח"כ איילת נחמיאס–ורבין מהמחנה הציוני. “אם לא הייתם מביאים לעולם את חוק ההסדרה העלוב, הממשלה הייתה יכולה להחיל ריבונות על מעלה אדומים. הייתי שוקלת דבר כזה בחיוב במציאות אחרת, שאין בה חוק הסדרה ויריקה בפרצוף של אמריקה. אני רוצה את מעלה אדומים כחלק ממדינת ישראל, אבל לא כהתרסה אלא כחלק ממהלך לאומי".
רק שאם בוחנים את ההיסטוריה, מעלה אדומים היא תוצר של ממשלת השמאל: ראש הממשלה יצחק רבין היה מי שהעלה את רעיון העיר החדשה, ב–1975. גם במהלך כהונתו השנייה, ב–5 באוקטובר 1995, חודש לפני שנרצח, עמד מעל דוכן הכנסת והניח את הסכם הביניים הישראלי–פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה.
באותו מעמד אמר ראש הממשלה: “אנו רוצים שתהא זו ישות שהיא פחות ממדינה ותנהל באופן עצמאי את חיי הפלסטינים הנתונים למרותה. גבולות מדינת ישראל לעת פתרון הקבע יהיו מעבר לקווים שהיו קיימים לפני מלחמת ששת הימים. לא נחזור לקווי 4 ביוני 1967 ואלה הם עיקרי השינויים. לא כולם - כפי שאנו רואים אותם ורוצים אותם בפתרון הקבע: בראש ובראשונה ירושלים המאוחדת, שתכלול גם את מעלה אדומים וגם את גבעת זאב, כבירת ישראל, בריבונות ישראל - תוך שמירת זכויותיהם של בני הדתות האחרות, הנצרות והאסלאם, לחופש גישה ופולחן במקומות הקדושים להם, על פי נוהגי דתם. גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה. שינויים שיכללו את צירוף גוש עציון, אפרת, ביתר ויישובים אחרים שרובם נמצאים באזור מזרחית למה שהיה הקו הירוק לפני מלחמת ששת הימים. להקים גושי יישובים כמו גוש קטיף גם ביהודה ושומרון".
כשריאל לא שוכח את הדברים. “מעלה אדומים נבנתה ותוכננה על ידי ראש ממשלה לא ימני, אבל ימני בדעותיו", הוא אומר. “רבין ראה את העיר כנכס אסטרטגי וכלכלי לאזור ירושלים. הוא הגיע לפה ב–1993, התארח במימונה ואמר ‘ירושלים רבתי מחוץ למו"מ'. מעלה אדומים נבנתה על הרים חשופים, סלעים, עקרבים ונחשים. לא היה פה שום בית פלסטיני".
מעלה אדומים אולי מוגדרת כהתנחלות, אבל רוב תושביה לא הגיעו אליה ממניעים אידיאולוגיים. הרוב הם משפרי דיור מירושלים הסמוכה, או מבקשי איכות חיים. “הצבעתי לבית היהודי, אבל אני מאוד מרכז", הסבירה לנו שני אפלבאום, תושבת מעלה אדומים בשש השנים האחרונות, ואם לשלושה. “גדלתי בקנדה והגעתי מבית של אבא ציוני ואמא שמאלנית. הייתי בקונפליקט, אבל ידעתי שאני לא עוברת לברלין או ללונדון. חזרתי לארץ בשביל להיות עם העם שלי ולא באתי לפה מאידיאולוגיה. באתי משום שזו עיר עם קהילתיות וזה עניין אותי".
פגשנו את אפלבאום אצל חברתה הטובה דלית מור, שכבר מתגוררת בעיר כ־20 שנה. מור כותבת במקומון של מעלה אדומים ומנהלת את סיירת ההורים, זו שמסתובבת בלילות ומרגיעה בני נוער כדי שלא יתפתו לדרך עקלקלה. היא אם לשלושה הנשואה לעולה מהולנד, שמאלנית בהגדרה, מצביעת מרצ - הסגירו אותה כבר בתחקיר שלפני.
“השטח השנוי במחלוקת צלצל ועוד איך כשחשבנו אם לעבור לכאן", היא הודתה והציגה נוף מדברי מהמם ממרפסת דירתה. “המשפחה שלחה הערות כמו ‘אתם הולכים לגור בארץ פלישתים' או שנצטרך להביא איתנו דרכון. עד היום צוחקים עלינו, אבל מה שהרגיע זה שלא עקרנו פה עץ זית ולא הוצאנו איש מביתו. המקום היה מדבר, קונצנזוס. אני לא מרגישה תחושת כיבוש, ממש לא מתנחלת. אם נסתכל על ההיסטוריה, העיר נבנתה בזכות השמאל. רבין, שמעון פרס. התיכון שלנו ‘דקל וילנאי', נקרא על שם אביו של מתן וילנאי".
אפלבאום ביקשה להתערב: “יש לי משפחה שלא מוכנה לבוא אלינו לביקור. אני צריכה לפגוש אותם בירושלים. הם מחו"ל, לא מבינים מה זה לחיות בארץ, ומבחינתם להגיע לאזור זה מסוכן. אני לא מרגישה שאני חייבת להתגונן. ממש לא. אני נמצאת בעיר בתחומי ארץ ישראל".
במרחק של כמה קילומטרים משם, בצד הפלסטיני, יושב ג'יבריל רג'וב, מי שהיה ראש הביטחון המסכל בגדה, ומתקשה לקבל את הדברים של שכניו.
“אתה מבין קצת ערבית?", רג'וב שאל והבין מיד שיצטרך לתרגם. “מי שבנה את מעלה אדומים על אדמות של פלסטינים ישלם את המחיר, לא אני. זה כיבוש והוא לא מקובל בשום אופן. אני לא חושב שאותם תושבים מכירים בכלל בעצם קיומה של ישות פוליטית פלסטינית, זו עדיין מעלה אדומים ולא הכותל המערבי. אני מכיר ביהדות וגם מכיר בעובדה שיש לכם מקומות קדושים בירושלים, אבל אם אתם רוצים להמשיך להתרחב על חשבוננו, אני לא אסכים".
רג'וב משחק תפקיד מרכזי באיום שמרחף מעל מעלה אדומים. כיו"ר ההתאחדות לכדורגל הפלסטינית הוא דרש כבר בחודש מאי 2015 מהתאחדות הכדורגל העולמית, פיפ"א, להשעות את ישראל ממפעליה, אם תמשיך לכלול בליגות שלה שש קבוצות הנמצאות מעבר לתחומי הקו הירוק. מדובר בקבוצות ממעלה אדומים, גבעת זאב, בקעת הירדן, עירוני יהודה, אריאל ואורנית. אף אחת מהן לא נחשבת למעצמה בכדורגל שלנו, אבל פיפ"א מתייחסת לנושא במלוא הרצינות. אם היא תרחיק את המועדונים, ישראל תצטרך לקבל החלטה או שתראה את עצמה מושעית מהזכות להשתתף במשחקי גביע העולם או במפעלים האירופיים.
“זה עניין עקרוני", מסביר רג'וב. “בכל מה שקשור לספורט יש לנו בעיה גדולה איך לנוע, לנהל. הכל תלוי במשטר הכיבוש הגזעני שמתייחס אלינו מתוך שנאה ולא מכיר בעצם הקיום שלנו ובזכות לנהל עניינים לפי הסטטוס של פיפ"א. איך קורה שהתאחדות, חברה בפיפ"א, מנהלת ליגה על אדמות שלא שייכות לה? זו הפרה של עקרונות המשחק. מדברים על חינוך, תרבות ובניית גשרים בספורט ולא שמעתי את יו"ר ההתאחדות לכדורגל בישראל מגנה את היחס כלפינו. הוא מנהל ליגה באדמת פלסטין ואין בזה שום פשרה".
מול רג'וב עומד אבישי זיגדון, מנכ"ל העמותה המנהלת את מועדון הכדורגל של בית"ר מעלה אדומים בארבע השנים האחרונות. “מה הקשר של רג'וב לספורט?", זיגדון שואל. “הוא חלק ממשחקי הכוח, אז תפסו את הכדורגל כנקודת תורפה. לא מזמן ישבנו ועברנו על ראיונות שלו כדי להעביר לפיפ"א הוכחות שמדובר בהסתה נטו ולא בספורט".
במאי 2015 פיפ"א כבר עמדה לקבל החלטה בנוגע לבקשה של ההתאחדות הפלסטינית להרחיק את ישראל, אבל רג'וב הסכים שהתאחדות הכדורגל העולמית תקים ועדת בדיקה מיוחדת, בראשות איש העסקים הדרום אפריקאי, טוקיו סקסוואלה, בעברו לוחם לצדו של נלסון מנדלה נגד חוקי האפרטהייד. הוחלט שהוועדה שתגיע לישראל ולשטחי הרשות תקיים פגישות עם הצדדים, תגיש דוח, ואחריו יגיעו למסקנות.
ב–21 בנובמבר הגיעה משלחת מכובדת של נציגי פיפ"א למגרש הנאה במעלה אדומים, לבדוק מקרוב את סוגיית הכדורגל תחת הכיבוש. אנשי מועדון הכדורגל, מלווים בסגן ראש העיר, ערכו תצוגת תכלית של אימוני ילדים ונשים כדי להראות כמה הספורט חשוב למקום.
“ההחלטה שלנו היא נגד הכיבוש ולא נגד ישראל", רג'וב ביקש שוב להבהיר. “מי שמערב ספורט ופוליטיקה, מי שהולך לפי השיגעון של הבריון השכונתי, זה לא אני".
זיגדון צוחק, מסביר שהכדורגל הוא אולי הבעיה הכי קטנה שלהם כיום. משפחתו נחשבת למעצמה במעלה אדומים. היא אומנם מחזיקה את קבוצת הכדורגל, אבל גם את העיתון המקומי, מסעדה ליד האגם ואולם אירועים. כשהוא מביט על התמונה הכללית, היא הרבה יותר רחבה ממגרש הספורט.
“הבעיה הכי גדולה היא הקפאת הבנייה", הוא אומר. “העיר לא גדלה, העסקים שלי לא מתפתחים. תחשוב שיש לי מסעדה והיו פה עוד 4,000 בתי אב. כולם היו מרוויחים, מעלה אדומים הייתה מתחילה לחיות, אבל העיר עומדת ולא זזה. אין פה היצע וביקוש. יש פה מחירים מטורפים. בתים שהיו עולים בעבר 400 אלף שקל היום עוברים את המיליון".
מאז נאום בר־אילן של ראש הממשלה נתניהו, ראש העירייה כשריאל מספר שכמעט לא בונים בעירו. הממוצע השנתי הוא כ–60 דירות, וגם הן תוצאה של תוכניות ישנות שכבר אושרו.
ממש מול הכניסה לעיר, על גבעה חשופה, נמצא מטה המשטרה של מחוז ש"י, שטח הנקרא E–1, שאמור היה לכלול כ–4,000 יחידות דיור. המקום צחיח, מדברי, מדי פעם אפשר לראות עדר כבשים עובר בו, אבל שום תזוזה של תשתיות.
“בתחילת הדרך יצא לי לשוחח עם השגריר האמריקאי מרטין אינדיק, בתקופת הסכמי קמפ דיוויד שנתניהו היה מעורב בהם", כשריאל מספר. “הוא אמר ‘לגבי הבנייה אנחנו לא מרוצים כל כך, אבל לא עושים מזה רעש'. אירופה תמיד הייתה נגדנו ותהיה בגלל האינטרסים הכלכליים. מי שחשוב מבחינתנו זה רק הממשל האמריקאי. אמר בן־גוריון: ‘לא חשוב מה יגידו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים'. אנחנו יותר מדי פוחדים מהשוט שכבר מונף עלינו, ואני חושב שהגיע הזמן לעצור אותו בידיים חזקות. יש קווים אדומים והם גושי ההתיישבות, ירושלים, רמת הגולן. אז אולי יהיו גינויים, צעקות, אבל לא צריכים לפחד. אנחנו מעצמה במזרח התיכון. אני לא חושב שהידידות עם ארצות הברית תינזק אחרי החלת הריבונות על מעלה אדומים".
עד שטראמפ ייכנס לעניינים, המחסור במקומות דיור יוצר הגירה שלילית ממעלה אדומים. “יש פה הרבה ילדים שגדלו ורוצים להישאר, אבל נוהרים החוצה, כי אין דירות", סיפרה מור. “לפני שבוע היינו בחתונה והיו שם בני הכיתה של החתן שסיפרו שהם מתים להישאר, אבל לא יכולים".
אפלבאום חברתה הוסיפה: “אני מתעסקת בעיצוב פנים ונדל"ן, ואנחנו במצב רע. אין מה להציע. אנשים עובדים בהר חוצבים ובאזור הגן הטכנולוגי במלחה. יושבים במשרדים, נותנים כבוד לירושלים, ומה קורה לנו? מאוד רציתי לקדם פה מרכז טכנולוגי ונתקלתי בחוסר עזרה. אנשים שהם ציונים, רוצים לתרום ופחדו להשקיע. אמרו שלא מתעסקים עם מעלה אדומים. אנחנו עיר אמיתית ועל המפה".
את מצוקת בעלי העסקים מציגים גם האחים רז וכפיר שרלין, שבבעלותם שתי תחנות דלק במעלה אדומים. “אם החלת הריבונות על יהודה ושומרון זה פן אחד של הבעיה, אני יכול לספר מה המשמעות היומיומית", כפיר ביקש להבהיר. “יש לי סיפורים איפה הפסדתי פה מיליון שקל, שם 5 מיליון. בדברים שהחוק הישראלי לא חל עליהם. אם אכה ישראלי ביהודה ושומרון, אז אשפט בבית משפט כאילו הכיתי אותו בתל אביב, אבל אתן מלא דוגמאות לחוקים שלא חלים באזור".
גם חוק הנגישות לנכים הועבר באזור לצו אלוף, אחרי מלחמה פרטית שניהל שי קופלר, רכז הנגישות של המועצה האזורית שומרון, אבל יש עשרות חוקים אחרים שתוקעים את חיי היומיום של התושבים.
“החוק שהכי גורם להפסדים, לנו כיזמים, הוא חוק התכנון והבנייה", מספר כפיר שרלין. “הוא כל כך גדול ומסובך שאף אחד לא חושב לחוקק אותו בצו אלוף, לעשות את ההתאמות של כל סעיף ליהודה ושומרון, ומה עוד שהוא יצטרך לחול גם על הפלסטינים. לכן אנחנו מסתמכים על חוק התכנון והבנייה הירדני שרק מסבך את החיים".
בבחירות האחרונות הימין ניצח בגדול במעלה אדומים. הליכוד גרפה 47.7% מהקולות. במקום השני ניצבה הבית היהודי עם 14.6%. המחנה הציוני, לשם השוואה, השיגה רק 5%, 999 מצביעים.
אבל הקו הברור לא הופך את התושבים לימנים קיצוניים. מעלה אדומים מוקפת יישובים ערביים, כמו העיירות הפלסטיניות אל–עזרייה ואבו דיס, ומתקיימים יחסי שכנות וגומלין. לא מעט פלסטינים מהסביבה עובדים ברחבי העיר ובאזור התעשייה הצמוד.
“אני מעסיק קרוב לעשרה פועלים מאל־עזרייה", מספר זיגדון. “כל יום מכניס ומוציא, יחסים מצוינים. אם הם יצטרכו לעבוד אצל פלסטינים, הם ימותו. לא משלמים שם בזמן, משלמים גרושים. פה הם מגיעים לשכר חודשי של 5,000 שקל ואתה משלם גם את התנאים הסוציאליים הנלווים. כל פלסטיני מברך אותי".
דלית מור הזכירה שלפני שנה היה פיגוע בקניון המקומי. מחבל מהכפר השכן פצע באורח קשה את המאבטח צביקה כהן. “היה עוצר באל־עזרייה כדי למצוא את אותו נער, ואלה שלחצו על הסגרתו היו תושבי המקום, שרצו לחזור לעבוד במעלה אדומים", היא אומרת. “בטיולים באירופה ראיתי מפגינים שקראו להחרמת מפעל ‘סודהסטרים', שבעבר היה ממוקם כאן. אז המפעל באמת עבר ואותם מפגינים ירו לעצמם ברגל. 900 איש חזרו הביתה בלי אוכל לילדים. ההחלטות מלמעלה הן של מדינאים שמנותקים ממה שקורה בשטח. אם זה היה תלוי בנו, מזמן היה פה שקט ושלום".
התרעות פיקוד העורף