בצלאלי סיפר על תחושותיו לאחר החלטת בית המשפט: "יצאתי כועס ומאוכזב. כשיצאתי מבית המשפט הרגשתי את אותו הכאב שחשתי כשקמתי מהשבעה על הבת שלי. מערכת המשפט לא מתייחסת אלינו למרות שהרשיעה את נאשמים בכל הסעיפים. הם קיבלו עבודות שירות ויצאו כמעט ללא קנס. כשיצאנו מבית המשפט ראיתי את הנאשמים חוגגים את הניצחון בבית קפה - זה עצוב לי. ביטלתי את כל התכניות שהיו לי אתמול, קשה לי ואני יושב בבית. למרות שאשתי התפרצה בכעס ובכי במהלך גזר הדין - השופט לא התייחס אליה".
"השופט הגיע למסקנה הזו מתוך רחמים בלבד", הוסיף בצלאלי, "הנאשמים בכו שאין להם כסף ושהם אוספים בקבוקים למחזור כדי להכניס משכורת הביתה, למרות שאחד הנאשמים איבד את אמא שלו לפני כמה חודשים וקיבל ירושה של עשרות אלפי שקלים. האמנתי בשופט. האמנתי שהנאשמים יקבלו את העונש הראוי להם. אני כל היום חושב איך הוא סגר את האירוע הזה ככה, מה עבר לו בראש?".
"ישבנו בכל הדיונים בכיסא הקר במשך שעות, שמענו את הדברים ועם הזמן התרסקנו יותר ויותר. בכל פרמטר של האירוע הזה היו כשלים. למשל, המהנדס של האירוע היה במקום שעה וחצי לפני שהגשר קרס. כשפנו להזהיר אותו שגשר התאורה מתנדנד הוא לא חשב בכלל לעצור הכל ולפנות את החיילים מהמקום", סיפר אביה של החיילת המנוחה.
בהמשך הראיון הוסיף בצלאלי כי "אנחנו מצפים מהמדינה שתערער על פסק הדין. אני מקווה שבמחוזי יובהר הכל והנאשמים יקבלו את העונש שמגיע להם. אותם אנשים חייבים לשבת בכלא. צוקר עצמו מקבל ייצוג מהמדינה וממשיך לעבוד במקצועו. כיום הוא בונה מגרש ספורט באשדוד. כשהתקשרנו לברר את הנושא אמרו לנו בהתאחדות שהאיש עוד מופיע במשרד העבודה ורשאי לתת ייעוץ. למה עוד יש לו אישור לעבוד?".
על הגעגוע להילה אמר בסיום: "כל יום הוא רק מתעצם, היא הייתה ילדה מדהימה שבצעה את מבחן הפסיכומטרי פעמיים והייתה על סף התחלת לימודי הרפואה כפי שחלמה. כשאמא שלה אמרה שהיא תהיה רופאה רק בגיל 30 ושזו עבודה קשה, היא ענתה לה שהיא רוצה לתרום למדינה כי יש מחסור ברופאים בישראל. הסיפוק שלה הגיע מלעזור לאנשים".
התרעות פיקוד העורף