לינדה אביטן, בעלת חברת תאורה והגברה ממטה מאבק תעשיית התרבות, שוחחה הערב (שני) עם ענת דוידוב ב-103FM וסיפרה בכאב על מצבם של האמנים ועובדי הבמה מתחילת המשבר, ברקע מחאתם של אנשי התרבות.

ריטה באה לדבר מעבר לקהל הזה, היא באה לדבר למקבלי ההחלטות שלנו, תנו כסף, תכניסו ליד לקופה של המדינה, מגיע לאמנים האלה לקבל. עכשיו את זה בדיוק האדם שעומד מאחורי הקלעים, שאם אתם לא נמצאים שם אין הופעה, אין שום דבר, אין מיקרופונים, אין תאורה, אין תפאורה. זה כמו שאנחנו כאן משדרים, אם אין טכנאי אני לא שווה שום דבר. ספרי לי מה היה שם קודם כל.
"קודם כל, מאוד התרגשתי כי הגיעו אלפי אנשים מתוך התעשייה הזאת, זו תעשייה מדהימה עם אנשים באמת מדהימים שכרגע זועקים זעקת אמת זעקה כואבת, זה בא הכל מתוך הלב כי באמת אנחנו ארבעה חודשים בלי עבודה ואנחנו לא רואים את האופק, ומכיוון שאנחנו גם לא רואים את האופק אנחנו כל כך בייאוש, כי ממשלת ישראל לא נותנת לנו פיצוי על כך שהיא סגרה לנו את העסקים. את צריכה להבין שיש עסקים מרוסקים".

אני אדבר איתך על הכל. אני רוצה לשאול אותך, קיבלת את אישית, לינדה בעלת חברת תאורה והגברה, קיבלת משהו? כסף? מה קיבלת?
"קיבלתי עשרת אלפים שקל בעלת שליטה זה מה שקיבלתי. פעם אחת ולא יותר מזה".

הבנתי. תגידי, מה זאת הבדידות הזאת, מה זה הדבר הזה שאתם נאבקים בעצם במה? אתם לבד? אתם מול המערכת שבעצם שמה מולכם קיר אחד גדול. מה זה? דברי איתי על זה.
"אנחנו לבד. נכון, אני אסביר לך. בעצם, רוב המשק אם לא 99% ממנו חזרו לעבודה. תעשיית התרבות המוסדית קיבלה פיצוי וזה בסדר לגיטימי מגיע להם והכל מעולה, אנחנו תעשייה פרטית שמהווה 80% מתעשיית התרבות הישראלית, לא קיבלנו שקל וגם אין לנו מתווה לקבלת כסף. לא יודעת למה, אל תשאלי אותי, אני לא יושבת שם במשרדים אבל אני חושבת כשיש לנו ממשלה שנולדה בגלל קורונה ואמורה הייתה לתת פתרון ומענה לאנשים רעבים ללחם ואני מדגישה רעבים ללחם, ולא עושה את זה כל כך הרבה זמן שהיא נמצאת, יש כאן מחדל, אין לי משהו אחר להגיד, יש כאן מחדל רציני".

בשבוע שעבר בואי רק נזכיר, שהייתה הפגנה והוזמנו נציגים של מטה המאבק למשרד ראש הממשלה, וכשהם עדיין במסדרון, אנחנו זוכרים את ג'קי בכר שהתעלף ועצרו אותו ושחררו אותו ולא נותנים לו לבוא להפגנות, הייתם במסדרון או נציגים שלכם לפחות היו, ואמרו אין פגישה שלום הביתה. איך מרגישים כשמזלזלים בכם בצורה כזאת?
"כעס, לכן כל ההפגנה אז יצאה מכלל שליטה, זה כעס, עלבון, ייאוש, חוסר אונים. אני אומרת לך אני ישנה באוהל דיירים, קאמפינג, ואני לא מתכוונת לזוז כי אני לא יכולה להעלות בדעתי שמישהו יכול זלזל בי, אישית, לינדה, בעסק שלי שקיים 35 שנים וכאלה יש ערימות, המונים, 200 אלף איש שמרגישים כרגע שהממשלה זרקה אותה לכלבים. מה זאת אומרת אין לנו מענה? מה זאת אומרת אנחנו לא יודעים איך להעביר לכם את הכסף? מה זאת אומרת אין לכם מתווה פיצוי? מה זאת אומרת? אתם סגרתם, אתם תשלמו. באמת, שמישהו יסביר, שמישהו באמת לעזאזל יסביר לי איך ממשלה יכולה להפקיר ככה פצועים בשטח? איך?".

מחאת האמנים (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

תגידי לי לינדה, מה זה נקרא לחיות בלי תקווה, בלי לראות אור, בלי לראות שום דבר בקצה עם זלזול כזה, בלי כסף, אנשים קורסים, עסקים שאת אומרת 35 שנה את בעסקים האלה, פתאום לא יהיה לך עסק. יש אנשים שהחליפו מקצועות, הלכו להיות שליחים, עובדים בחנויות ירקות, נוסעים ומביאים טייק אוואי של וולט, כל מיני דברים כאלה, אנשים שזה המקצוע שלהם. את יודעת, אני שומעת כל מיני אנשים שאומרים 'לכו תחליפו מקצוע', זה לא ככה בגיל 40-50 להחליף מקצוע, זה לא עובד ככה.
"אני בת 53 ואין שום סיבה, הכסף קיים, הוא לא חולק, אוקיי? אם הוא קיים אנחנו לא נחליף מקצוע, אני לא הולכת לשרוף מיליוני שקלים של ציודים שנמצאים כרגע מעלים אבק במחסן, בגלל שמישהו לא יודע לתת לי את הכסף הזה אז אנחנו נדאג לזה שהוא יידע איך מפצים 200 אלף איש, ובאמת לא מדובר פה במיליארדים רבים. ממש לא".

תגידי, שאלה, זהו אז בכמה כסף מדובר? אנחנו שואלים הרי כל יום איפה הכסף, ואת אומרת הכסף הזה נמצא. אני שואלת אותך איפה הוא נמצא, האם יש מו"מ כלשהו מול האוצר? בכמה כסף מדובר? מה את יכולה לומר לי על זה?
"עד כמה שאני יודעת, ואני אחטא אם טיפה אטעה אבל זה ממש לא משנה, יש כסף מיותר שקיים מתוך מה שחילקו בפעימה השנייה, הענף הזה כרגע זקוק למשהו כמו 450 מיליון שקל כדי לצוף, שחברות יוכלו לצוף. כדי שהם יוכלו לשלם את התקורות הקבועות שלהם, אף אחד בעצם לא מבקש, בגלל שיש קורונה ואנחנו מבינים שזה פעם ב-100 שנה ונפלנו על המשמרת שלה, אנחנו רק מבקשים שיעזרו לנו לצוף עד שנחזור לעבודה"

כלומר אתם רוצים מענקים
"אנחנו רוצים פעימות, נתנו את מרץ אפריל שכרגע עדיין לא קיבלנו אותן אבל לא משנה, אבל איפה מאי, יוני ויולי? אנחנו לא מתווכחים עם מתווה בריאותי, הם יחליטו מתי אנחנו חוזרים לעבוד".

תגידי, כמה אנשים כבר נאלצו לסגור עסקים? כמה קריסות בדרך, לאן זה הולך כל הדבר הזה?
"הרבה, זה ממש הולך לא טוב. את יודעת, אתמול היה אצלנו נציג מאיזשהי מפלגה ואמרתי לו תגיד לי יש לי שאלה אליך, אם עכשיו 10 אלף איש מגישים בקשה לפשיטת רגל באותו יום, מה קורה? הוא אמר לי הכלכלה קורסת. ככה הוא אמר לי, הכלכלה קורסת אז מה אתם רוצים? שהכלכלה תקרוס? אנחנו מחזיקים את הכלכלה, העסקים הקטנים והבינוניים, אנחנו מחזיקים את השכירים, את הפרילאנסרים שעובדים אצלנו. יש כאן קרוב ל-120 אלף איש שהם פרילאנסרים".

אין להם כסף
"על הפנים זה אומר ברמה שאין להם כסף לקנות מטרנה, כל יום אני מקבלת הודעות על עובד או פרילאנס כזה או אחר שחזר לגור אצל ההורים בגיל 35, תינוקות שנולדו עכשיו ובאמת אין להם מה לאכול, אין להם פעימות, זהו נגמר, נגמרו הפעילות. זאת אומרת קיבלו את מרץ אפריל, מאי עברנו, יוני אנחנו עוברים בלי כסף".

עכשיו אשאל אותך שאלה יותר גדולה בגדול, האם אנחנו קרובים שוב למן מאבק חברתי כמו שהיה בקיץ 2011? כמה אנחנו קרובים לנקודה הזאת?
"אנחנו קרובים. אם היית מגיעה היום להפגנה והיית מבינה איך אנשים מיואשים באמת, והם כולם באים אליי למאהל ולינדה תעזרי ולינדה אל תוותרי".

לא כי את יודעת שאנשים רגילים שמכבים אותם וזהו והם דועכים ועצובים ואחר כך נהיים חולים, זה אחד תלוי בשני כזה. אני רוצה שורה תחתונה רק לסכם איתך את המסר העיקרי שאת רוצה להעביר לינדה.
"המסר העיקרי אומר אני במאהל חבריי למקצוע במאהל לא נזוז משם עד שישראל כץ לא ידבר איתנו ונערי האוצר לא ישבו ויעשו מתווה, עד שראש הממשלה מר בנימין נתניהו שהשלטר להזרמת הכסף נמצא אצלו, רק הוא יכול לשחרר את הכסף אז בבקשה, אני באמת לא רוצה לגור באוהל".

מחאת האמנים: "איך הממשלה מפקירה כך פצועים בשטח? לא מדובר במיליארדים"

לינדה אביטן, בעלת חברת תאורה והגברה ממטה מאבק תעשיית התרבות, סיפרה בכאב על מצבם של האמנים ועובדי הבמה מתחילת המשבר, ברקע מחאתם של אנשי התרבות