בצל שרשרת האירועים הביטחוניים האחרונים, גל הפיגועים, העימותים בהר הבית והירי מהרצועה ומגבול הצפון, אני שואל את הנשיא יצחק הרצוג, בראיון מיוחד לרגל יום העצמאות ה־74 של מדינת ישראל, אם נידונו לנצח לאכול חרב. "אנחנו צריכים לשאוף לכך שלא", הוא אומר.
"אבל אנחנו צריכים להניח כהנחת עבודה שבטווח הנראה לעין של עשרות שנים קדימה, עוד נהיה חייבים כוח צבאי וביטחוני חזק שיהיה בעדיפות על כל יריב באזור, עם בריתות חזקות. זה חיוני וזה קורה. הדיבורים, למשל, על ברית הגנה אווירית אזורית זה חלק מהמרכיבים הללו. כמובן בכל דור ודור יש הקמים עלינו לכלותנו, ואסור לנו לשגות באשליות.
לא צריך לראות הכל רק בשחור־לבן. מערכות היחסים בינינו לבין העולם הערבי והמוסלמי עוברות תמורות מהפכניות, אבל יש כוחות שמנסים להרוס. חודש הרמדאן היה זמן נורא נפיץ. אלה נסיבות מורכבות שהמערכת מאותגרת על ידיהן כבר כמה חודשים, ועושים כל מאמץ שנעבור אותם בשלום. אבל לא הייתי קובע בגלל זה שאנחנו בכיוון שלילי".
לכן אני כל כך משתדל להראות גם את שפת הסימנים האזורית, גם את התמונות עם מנהיגים אזוריים חשובים. תמונה עם מנהיג האמירויות מוחמד בן זיאד - כשההמנון, 'התקווה', מנוגן והוא עם כאפייה - שמשודרת לכל העולם, או תמונה עם מנהיג טורקיה ארדואן, או טקס רשמי בארמון המלוכה בירדן - יש בהם אמירה נוקבת שאפשר גם אחרת. אני רואה בעיני רוחי ילד בן 10 באיזה מקום במזרח התיכון, שכל הזמן שטפו לו את המוח שיש רק שנאה בין מוסלמים ליהודים, וכעת הוא רואה תמונות אחרות. זה משפיע עליו. זה לדעתי חלק מהיכולת שלנו לשנות מציאות".
"המשטרה גילתה איפוק מרבי, ואני שמח למשל שמעמד ברכת הכוהנים עבר בשלום. הנושא עלה גם בשיחות שלי עם מלך ירדן ועם נשיא טורקיה ארדואן, והם מאוד מודאגים. מלך ירדן פגש גם את שר הביטחון ושוחח עם ראש הממשלה ועם שר החוץ לפיד בנושא".
היכרות ודיאלוג
יצחק הרצוג, 61, נשיא מדינת ישראל ה־11, נכנס לתפקידו ב־7 ביולי 2021 לאחר שזכה בבחירות לנשיאות לתמיכת 87 קולות חברי הכנסת, ובכך ניצח את מרים פרץ. לפני היבחרו לנשיאות שימש כיו"ר הסוכנות היהודית, והיה בעל קריירה פוליטית ענפה שבה כיהן כראש האופוזיציה, כשר, כחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה בשנים 2003־2018 וכמזכיר הממשלה.
"לכן בסופו של דבר אני מקווה שיגיע היום וניתן יהיה לקיים דיאלוג - קודם כל במישור הפסיכולוגי של שני העמים. היכרות טובה יותר, דיאלוג פתוח וכן, הכאבים של שני העמים כשכנים. לראות איך אפשר לייצר מודלים אחרים של היכרות ודיאלוג בלי להיכנס לשאלות הפוליטיות".
"הוויכוח הפוליטי קשה וכואב כי לכל אחד יש תחושת ייעוד עמוקה לקיומה של המדינה ומפרש את הסיטואציה בדרך אחרת. התפקיד שלי הוא למצוא נוסחה של קיום משותף יחד. לכל אחד זהות אישית, אבל צריכה להיות גם זהות קולקטיבית עם רב־תרבותיות מורכבת".
"הקהילה התרגשה מאוד מהביקור שלי. זה ריגש וחיזק אותי. לא נכנסתי עם אשליות לתהליך. אמרתי לארדואן שהכול יימדד בצעדים בשטח. אבל כשהמסחר בינינו יכול להגיע ל־10 מיליארד דולר וצמח ב־30% בתקופת הקורונה, זה אומר שיש רצון של שני העמים להתקדם. אני מקווה שזה יתפתח, כמובן לא על חשבון הברית שיש לנו עם יוון וקפריסין. ברמת גינונים וטקסים, ארדואן עשה את המקסימום שהיה יכול. הם השתדלו כמיטב יכולתם לארח אותנו בכבוד".
האור הגנוז
"יש האומרים: 'אוקיי, הולכים לעוד בחירות', אבל בסופו של דבר משלמים מחיר על אי־היציבות, התזזיתיות ואי־קבלת ההחלטות. כל המערכות בארץ משלמות מחיר. אחרי הקורונה ואי־היציבות הפוליטית מתחיל שלב של שחיקה בלויאליות הפנימית לאתוס הלאומי המיוחד שלנו. זה נושא שמחייב אותנו להתכנס בחדרי חדרים, בלי לזרוק אבנים על ארמונות הזכוכית הפנימיים שלנו, ולדבר בכנות ובפתיחות על איך אנחנו ממשיכים הלאה ולאן. מצד אחד יש הישגים בלתי רגילים למדינת ישראל.
"פרופ' יוסי שיין קורא לזה 'המאה הישראלית'. ישראל בפריצת דרך; אליפויות, הישגים, שיגור לחלל, הצלחות מדעיות, עושר תרבותי וספרותי עצום, לימודי תורה בהיקף חסר תקדים, חקלאות ומדע והייטק. אבל מצד שני איך אתה שומר את המערכת הזו למרות ההבדלים בין הקבוצות בתוכנו? אני נשאל על זה על ידי מנהיגים מכל העולם. מצד אחד יש השתלבות מדהימה באזור, במזרח התיכון, מצד שני יש כוחות אופל שחותרים כל הזמן להתחזק על חשבוננו כמו האיראנים. כל הזמן אנחנו חיים באתגר. יש פה עם נורא מוכשר, נורא חכם, ואני כל פעם מתפעם ממנו מחדש".
"יש פה עמים חכמים שאפשר לעבוד איתם. המזרח התיכון, כספק אנרגיית שמש לאפריקה, אסיה ואירופה - זו לא פנטזיה. כבר עכשיו ישראל מקיימת משא ומתן עם יוון על חיבור חשמל בין ישראל ליוון שיוכל לספק אנרגיה סולרית לאירופה. במקביל ובנפרד יש משא ומתן בעניין צינור גז".
התרעות פיקוד העורף