בפתח דבריו גולל מועטי את סיפור חייו בעיר עכו: הוא עלה לארץ בשנת 1956, ומאז בנה בעכו את משפחתו, וילדיו נולדו וגדלו בעיר. לדבריו, שנה מאז הפרעות שאירוע במבצע שומר החומות, יהודים רבים מתקשים לחוש ביטחון כשהם מסתובבים ברחובות העיר: "לאורך כל השנה אנחנו חווים פה התנכלויות של ערבים, הצעירים פורעים וזה יוצר הרבה מאוד בעיות".
כשנשאל כיצד הדבר בא לידי ביטוי, השיב: "ילדנו חוששים לצאת בשעות הערב. ילדים שהולכים לבתי ספר בעיר מכים אותם, תוקפים אותם, הם באים עם אופניים בשיא המהירות ונותנים איזו יריקה, מכה או קללה וטסים במהירות מהשטח. זה חוזר על עצמו ביום ובלילה".
על האירוע שבו הותקפו בניו, אמר: "הילדים הלכו לדוג, מה שהם לא עשו תקופה ארוכה. הם דגים בעיר העתיקה, מרגישים כמו בביתם כי זו העיר שלנו, אנחנו מבלים שם. הם הלכו לדוג ולא חשבו שזה יכול להיראות אחרת, והותקפו. קדם לזה אירוע קטן שהבן הצעיר הלך עם הטרקטורון לנפח אוויר בתחנת הדלק ובאו מולו כמה חבר'ה צעירים שקיללו אותו, ירקו עליו, והוא אמר להם 'עופו מכאן'. הוא לא הכה אותם והם לא הכו אותו. אחר כך הגיעו שלושים חבר'ה עם אבנים ומקלות ופשוט התנפלו עליהם".
מועטי ביקש להתייחס למצב המטריד בעירו, ואמר: "זו עיר שהייתה בדו קיום, אבל הדו קיום הזה התערער אפילו לפני מבצע שומר החומות. יש פחד גדול בשכונות, ערבים יכולים להגיע לכל מקום בעיר והם ירגישו בטוח, אף אחד לא יציק להם ואף אחד לא יפריע להם, אבל לעומת זאת אם יהודים יגיעו לטיילת בעיר - יש פה בעיה שצריך לטפל בה מהשורש עמוק. הציבור מדיר את רגליו מהעיר, אגב, הילדים שלי אמרו שיחזרו לעיר העתיקה, ויחזרו לדוג כי זו העיר שלהם".
התרעות פיקוד העורף