כבר בגיל 11, בחופש הגדול בין כיתה ו' לכיתה ז', החל נעם פייבישבסקי ללמוד לתואר ראשון במתמטיקה במסגרת תוכנית "בנו ארבל" באוניברסיטת תל אביב, המאפשרת לתלמידי חטיבות הביניים והתיכון שמצטיינים במתמטיקה לשלב במהלך לימודיהם קורסים אקדמיים לתואר ראשון בבית הספר למדעי המתמטיקה. "סטודנט רגיל לוקח ארבעה־חמישה קורסים בסמסטר, ואני עד עכשיו למדתי קורס אחד בסמסטר", אומר פייבישבסקי, כיום בן 13, תלמיד כיתה ח' מאזור השרון.
פייבישבסקי הוא אחד ממאות אלפי הסטודנטים שיתחילו או ימשיכו ביום ראשון הקרוב, מועד פתיחת שנת הלימודים האקדמית, את לימודיהם. אלא שהוא לא עשה את המסלול הסטנדרטי - סיום תיכון, גיוס לצבא, טיול אחרי הצבא ורק אז תחילת לימודים – וכנראה שעד גיוסו לצבא הוא כבר יהיה בעל תואר ראשון. "אני אוהב מאוד מתמטיקה", הוא אומר. "בכיתות ג'־ד' היה לי ממש משעמם בשיעורים בבית הספר והתחלתי לחפש תוכניות שמתאימות לי. אני גם טוב בשחמט. הייתי באליפויות אירופה בשחמט לילדים. תחומי המתמטיקה והשחמט התחברו לי. אני הולך פיזית לשיעורים באוניברסיטה. עד עכשיו זה היה בממוצע שש־שבע שעות שבועיות באוניברסיטה, לא כולל שיעורי בית".
לא ביג דיל
אליאב אלפסי, 16, מירושלים, תלמידת כיתה י"א באולפנת טליה, החלה בגיל 13 את לימודיה לתואר ראשון במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה הפתוחה. "כבר כשהייתי בכיתה ו' היה לי קצת קשה במסגרת של בית הספר", היא מספרת. "הרגשתי שבהרבה שיעורים אני לא מספיק ממצה את היכולות שלי, שאני יכולה לעשות יותר, שאני רוצה להרחיב את האופקים שלי בתחום ספציפי, שאני לא רוצה להתפזר להמון תחומים שאני יודעת שלא אעסוק בהם בעתיד".
"אני יודעת למשל שאני לא מתמטית, שלמספרים אני פחות מתחברת. מאוד אהבתי פוליטיקה, מאוד אהבתי מדיניות ויחסים בינלאומיים. הייתי שומעת המון פודקאסטים, קוראת ספרים בתחום. בית הספר שלי מציע בין היתר תוכנית שמשלבת לימודים באוניברסיטה, והחלטתי ללכת על זה. ראיתי שיש תואר שבו אני יכולה ללמוד את תחומי העניין שלי. באוניברסיטה הפתוחה אני גם יכולה להחליט כמה קורסים אני רוצה לבחור בכל סמסטר, ואז להתאים את זה לחיים האישיים שלי. בסוף הסמסטר הבא כבר אהיה בחצי תואר. את התואר אני אמורה לסיים בסוף כיתה י"ב".
מקפצה אדירה
ירדן הוך, בן 13, תלמיד כיתה ט' מרמת גן, התחיל ללמוד לתואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטת בר־אילן בקיץ שאחרי סיום כיתה ז'. בגיל 16 הוא צפוי להיות בעל תואר ראשון במתמטיקה. לדבריו, מגיל מאוד צעיר, עוד לפני כיתה א', הוא התחבר לכל הקשור במתמטיקה. אביו דאג שיהיו לו ספרים מתאימים לקרוא, ובגיל צעיר היה מסיע אותו לאוניברסיטה. "בהתחלה קצת התרגשתי, אבל די מהר הסתגלתי", הוא מספר. "אני מגיע פיזית ללימודים פעמיים בשבוע אחר הצהריים. לרוב יושב לצד סטודנטים בגילי, אבל יש גם קורסים שבהם אנחנו נמצאים עם אנשים מבוגרים יותר. אני מרגיש רגיל לחלוטין, לא מרגיש איזה יחס שונה לעומת הסטודנטים המבוגרים".
להוך פטור משיעורי מתמטיקה בבית הספר, ובימים שבהם הוא לומד באוניברסיטה, הוא יוצא מוקדם מבית הספר. "בבית הספר הנוכחי מאוד מתחשבים בי. גם החברים שלי מכירים אותי מגיל צעיר, אז זה לא נראה להם מוזר", הוא אומר.
גואטה טוענת שאין עדיין מודעות מספקת לתוכניות במוסדות האקדמיים המיועדות לצעירים. "צריכים יותר לפרסם תוכניות כאלה, להנגיש אותן להורים ולבני נוער, וגם לתת יותר מוטיבציה לתלמידים ובני נוער להשתלב בהן", היא אומרת. "זו יכולה להיות מקפצה אדירה לבני נוער: גם לידע האישי שלהם וגם להמשך החיים שלהם. אני למשל הכרתי באוניברסיטה אנשים שהפכו לחברים טובים שלי. חוץ מהפן הלימודי זה תרם גם לפן החברתי. אני ממליצה זאת גם לאחרים. בני נוער עם מספיק כוח רצון ומוטיבציה יצליחו לעבור את זה".
התרעות פיקוד העורף