תופעת היתמות אוזכרה עוד בתנ"ך, ליתר דיוק כ־18 פעמים. הדאגה לגר, ליתום ולאלמנה מלווה אותנו מתולדות העם היהודי. לדאבוננו, את מקבלי ההחלטות היא אינה מטרידה.
בישראל 2022 כ־75% מהיתומים אינם מוכרים לרווחה. 40% מאלמנות ומיתומי השכול האזרחי חיים בעוני מאחר וקצבת השארים (הקצבה לילדים מתחת לגיל 18 שאיבדו את אחד מהוריהם) היא הקצבה הנמוכה ביותר בישראל. לעתים פחות מ־1,000 שקל בחודש. המחשבה על אבל כתהליך שאמור להסתיים ולהתפוגג מחיי הנפש של העוברים אותו הופכת אוכלוסייה שלמה לשקופה. אנו חיים בחברה שעוסקת (ובצדק) במניעת מוות, אך מעולם לא הקצתה את המשאבים למי שנותרו מאחור.
כשאבי נהרג בתאונת דרכים כשהייתי בת 14 נפער בור שלא הצלחתי למלא. מותו השפיע עליי בכל קנה מידה, הרגשתי זרה לסביבה, זרה לעצמי, ללא חברים בגילי שמבינים את ההתמודדות עם אובדן כזה. היתמות הפכה אותי שונה בן לילה והובילה לתחושת חוסר שייכות שגרמה לי להאמין שכל מי שאני הפך להיות - יתומה.
התרעות פיקוד העורף