בימים שבהם אנחנו עסוקים בתוך עסקת שחרור החטופים כנגד שחרור מחבלים, כשברקע משפחות שנרגשות לקראת המפגש עם יקיריהן, לצד אלו שסופגות מהלומה ונאלצות להמתין עד לעסקה הבאה, ישנן עדיין את אותן עשרות משפחות, שגורלן לוט בערפל. עד היום, 47 ימים לאחר פרוץ המלחמה, למרביתן אין אפילו שבב של מידע מה עלה בגורל היקרים להם מכל, ומי שאמון על אותן משפחות בשעות ובימים הקשים ביותר בחייהן, בכל הליך זיהוי החללים ועד לשלב ההודעה והעדכון הם חוקרי היחידה הארצית למאבק בפשיעה כלכלית שעליהם הוטלה המשימה להיות אנשי הבשורה המרה.
היום ה-48 | ברקע עיכוב העסקה: מטחים כבדים מלבנון, "מנהל בי"ח שיפא נעצר"
"ההסכם נפתח ברגע האחרון": הסיבה לדחיית עסקת החטופים | דיווח
רפ"ק רינת סבן, מתפקדת בשגרה כמפקדת כוח משימה מכרזים ביחידה למאבק בפשיעה כלכלית (יאל"כ) בלהב 433 במשטרה. החל מה–7 באוקטובר שבעטיו כל להב 433 מתפקדת במתכונת חדשה לגמרי, שבה בעצם כל להב 433 מתפקדת כצח"מ אחד גדול שמטפל בחקירת אירועי הזוועות האלו מאותו טבח איום.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
כל יחידה קיבלה אירוע לחקור אותו, כשהיאל"כ קיבל בין היתר את המשימה לשמור על הקשר עם משפחות הנעדרים, ביצוע חקירות לגבי כל אותם נעדרים ולצערינו יש גם היום לא מעט נעדרים שהמשפחות לא יודעות מה עלה בגורל יקירהן, והמשימה היא להביא את המשפחות הללו לסוג של סגירת מעגל, תוך שפיכת אור על היעלמות יקיריהן, לדעת מה קרה ברגעים האחרונים ובעצם לאפשר להם בוודאות, תחושה שנעתקה מהן ב–47 ימים האחרונים.
לכם יש בכלל מה לספר לאותן משפחות?
"אנחנו לא מתעסקים בחקירה הפלילית הגדולה אלא בחקירת הנעדרים. זה העיסוק המרכזי שלנו. על כתפינו הוטלה המשימה ללוות את המשפחות של הנעדרים, לשמוע אותן. ראש הלהב 433 הקצה עשרות שוטרים לטובת הנושא והם עמלים יום יום, 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע, מבצעים המון פעולות חקירה, כדי לבנות סיפור ולהרכיב את הפאזל הזה מכל מיני שבבי מידע מתוך סרטונים, איכונים, מתוך עדויות וחקירות וכל דבר אחר שיכול לשפוך אור על הסיפור הזה ולהבין את נסיבות ההיעדרות.
דיברו על המורכות של החקירה הזאת , על ההיקפים החריגים שלה אבל עובדה שאנחנו מתעסקים בתיקי נעדרים ומשטרת ישראל יודעת לחקור מקרי נעדרים. האירוע הוא חריג בכל קנה מידה , היקפים מאד גדולים וחקירה מאד מורכבות אודות אנשים שהיו באזורי לחימה , באזורים שלא ניתן היה להיכנס אליהם שעות ארוכות או ימים ארוכים".
את מתכוונת לקורבנות שלא זיהו אותם עדיין?
"אני מאד נזהרת בדבריי, כי מבחינתי נעדר הוא נעדר עד שאנחנו לא מביאים לזיהוי. יכול להיות אגב, מצב שמבחינתנו תתבצע חקירה והיא תוביל למסקנה שאותו נעדר בעצם נחטף וגם זה קרה. אנחנו סורקים את כל הכיוונים, עוברים ממש הכל ומנסים כל הזמן להבין מה יכול היה להיות ויש כל הזמן כיוונים שעולים וכל עדות מביאה אותך לנקודת חשיבה שונה.
מדובר בחקירות לא פשוטות, האזורים ולא מעט מהם השאירו אחריהם הרס רב ולפעמים אתה מגיע למצב שלעיתים אין לך אפילו מאיפה לדגום פרופיל , בניגוד לכאורה לזירה פלילית ואתה ניזון פה לא אחת מעדויות , סרטונים ומדיות ואתה מרכיב פאזל שהוא מאד מאתגר ומורכב".
יש מטרה מאחורי כל זה?
"ברור. המטרה שלנו של כל החוקרים היא לנסות להביא לסגירת מעגל , לכל אותן משפחות שגם היום בחלוף 47 ימים אין להן עדיין קבר, אין להן הודעה מהצבא שהיקיר שלהן נחטף ובעצם אין להן משהו שניתן להיאחז בו. המשפחות האלה חוסר הוודאות הוא הדבר הכי קשה שיש עבורן".
אז מתוך האפלה הזאת, מתוך הלא נודע מה אתן מבשרים לאותן משפחות? מה בעצם מציגים בפניהן?
"דובר ועוד ידובר הרבה על סיפורי הזוועות והמראות האיומים, אבל הרבה מאד מהגופות שאנחנו נתקלים בהן, קיים לגביהן קושי גדול מאד לזיהוי וזה לא סוד שעדיין לא זוהו כלל הגופות. אנחנו מקבלים גופות מפויחות, גופות שרופות לעיתים אפילו לא רואים שמדובר בגופה, מצב שבו אנחנו לא מסוגלים להוציא DNA או כל פרט זיהוי אחר, בגלל המצב שהגופות נמצאות בהן.
הפעולות הנדרשות הן מורכבות מאד והן מתבצעות במכון לרפואה משפטית באבו כביר, והעבודה שנעשית שם היא מורכבת כי לפעמים יש בתוך שק יש איזו שהיא עצם או רקמה אנושית ובסוף אותו רופא צריך לקבוע שבלעדי אותו איבר בעצם בן אדם לא יכול להתקיים וכשאנחנו מגיעים למצב כזה שיש לנו איזה שהוא זיהוי, מאותה רקמה או אותו איבר, אנחנו מגיעים אל אותה משפחה ואנחנו מודיעים להם את ההודעה מרה שיש זיהוי של הגופה וזה אחרי שעשינו את כל הווידויים האפשריים והזיהוי הוא מדעי.
קציני משטרה מורגלים למהלך של דיווח ומסירת הודעה מרה ועדיין האירוע הזה שבסופו עלינו להגיע אל משפחה שתלויה באוויר כל כך הרבה זמן זה משהו שאף אחד מאיתנו לא עשה לא הכנה , אנחנו מתרגלים את זה בפעם הראשונה. אתה רואה משפחה שכל עולה קורס עליה ואני לא חושבת שניתן להישאר אטומים בסיטואציות כאלה ואני אומרת את זה בכאב עמוק שבכל מסירת הודעה כזאת הלב שלנו נשרף ומשהו בנו נסדק. זה אירוע קשה מאד וזה משפחות שאנחנו בקשר איתן, משפחות שאנחנו מלווים אותן".
רפ"ק סבן, משתפת כי לא אחת קרה שמשפחה שיצרה קשר עם היחידה בשעות הבוקר וביקשה לקבל מידע, תהתה אם יש חדש בחקירה לגבי היקיר שלה, אם יש קצה חוט שעבורן הוא תקווה לפגוש את היקיר שלהן, למרות שכבר היה ברור לחוקרים ששעה לאחר מכן הם עלולים להגיע אל אותה משפחה עם ההודעה המרה, זה אירוע קשה מאד: "אתה רואה שברגע אחד אותה משפחה לא תחזור להיות אותה משפחה, העולם שלה נחרב".
ואני מבין שיש גם טעויות שנתקלתן בהן?
"בהחלט. היו מקרים חריגים מאד יש לומר שנסיבות החקירה הובילו אותנו למסקנה שייתכן שחלק מהגופה שאנחנו מחפשים אותה קבור ביחד עם גופה אחרת. האירועים האלה נבעו מתאי שטח שהיתה בהם לחימה והגופות נשרפו שהן נמצאות יחד וכשהן נאספו הן נאספו כגוש אחד. במצב כזה אנחנו מגיעים לאיזו שהיא מסקנה שייתכן שאותו אבר נקבר עם גופה אחרת אז במיצוי כל האפשרויות אנחנו פונים לאותה משפחה שכבר את החלל שלה ומבקשים את אישורה לפתוח את הקבר ולהוציא את אותו איבר".
וזה כבר קרה לכם?
"כן זה קרה ומדובר במקרים בודדים חד משמעית ואפילו חריגים. במצב כזה אנחנו מגיעים לאותה משפחה כדי לפתוח את הקבר ואולי בעקבות פתיחת הקבר אנחנו בעצם מוציאים את אותו איבר ובכל מצליחים להגיע אל משפחה נוספת כדי לעדכן אותו בזיהוי. צריך רגישות מיוחדת להגיע אל משפחה שקמה משבעה ואפילו סיימה 30 ומניחים בפניה בקשה חריגה כל כך".
גם אירוע כזה מצריך התמודדות בנפש, איך מרפאים את הנפש לאחר מכן?
"אומר את האמת אנחנו פחות עסוקים בנפש שלנו והיא בהחלט פצועה , כי אין לנו זמן לזה, אנחנו עושים הכל במשך 24/7 כדי לתת מזור למשפחות הללו ורק אחרי שנסיים את המלאכה נתפנה לעצמנו".
חשבת אי פעם שבמסגרת התפקיד שלך יטילו עלייך משימה שהיא בעצם חלק מאירוע היסטורי?
"אנחנו בתור חוקרי צווארון לבן , המנהלים חקירות כלכליות לא חלמנו לרגע ואני אומרת את זה בשם כולנו , שנתעסק באירוע כזה, באמת באירוע קשה. אף אחד לא נחשף להיקף כזה של זוועות לא היה לנו ארגז כלים עבור אירוע בסדר גודל כזה ובכלל זה משהו שאנחנו מתמודדים איתו. כל השיח עם המשפחות והמעטפת שאנחנו מייצרים סביב המשפחות, כל שיחה מחדש הלב שלנו נשבר מחדש.
בימים שאנחנו כל כך הרבה זמן אחרי פרוץ המלחמה סף הרגישות שלנו מול המשפחות עולה ועולה ומאידך סף הסובלנות מצד המשפחות הולך ופוחת. החוקרים שלנו שהם באמת חוקרים מנוסים שמורגלים מול תיק חקירה הכי רגיש שיש ניהול תיק חקירה כזה וניהול קשר מול משפחות שגורלן תלוי באוויר כל כך הרבה זה משהו שאף אחד מאיתנו לא עשה לו הכנה וכולנו מתרגלים זאת בפעם הראשונה והלוואי שזו גם תהיה הפעם האחרונה".
רפ"ק סבן מסכמת. "המטרה שלנו היא להביא לסגירת מעגל עבור כל המשפחות האלה כי כי זוהי משימת חיינו ונעשה הכל למענן".