באחד הערבים התדפקו שוטרים על דלתו של ד', העובד כגנן בגן ילדים בקיבוץ במרכז הארץ, ושלפו אותו ממיטתו לחדרי החקירות. זאת, לאחר שאמה של ילדה בת 4 בגן התלוננה במשטרה כי הילדה סיפרה לה שהוא ביצע בה מעשה מגונה במהלך שהותה בגן. 
 
ד' הורחק מעבודתו באופן מיידי ובהמשך פוטר מעבודתו ואף אולץ לעזוב את ביתו שבקיבוץ. לאורך כל הדרך הכחיש ד' מכל וכל את החשדות החמורים המיוחסים לו והמתין מחוסר עבודה בחרדה ובדאגה להחלטת הפרקליטות שבוששה לבוא. באותו זמן מצבו הנפשי של ד' הלך והידרדר, והוא נאלץ לפנות לטיפול פסיכיאטרי.
 
רק אחרי כשנתיים קיבל ד' הודעה בדואר כי הוחלט לסגור נגדו את התיק. זאת, לאחר שהתברר כי הילדה חזרה בה מטענותיה בשיחה עם חוקרת ילדים שחקרה אותה מטעם המשטרה זמן קצר לאחר הגשת התלונה. במשטרה השתכנעו כי לא היו דברים מעולם, אך משום מה, התיק נשאר פתוח במשך שנתיים, אף שהחקירות הסתיימו תוך זמן קצר מאוד ממועד פתיחת התיק, ולכל אורך התקופה הזו ד' המתין בלחץ עצום ובחרדה לחירותו, בשל התיק החמור הפתוח בעניינו.
 

רק לאחר כשנתיים קיבל ד' את ההודעה על סגירת התיק. עם קבלת ההודעה, הוא התמוטט נפשית, ואף אושפז בבית חולים פסיכיאטרי. רופאיו ציינו שהוא סובל מתגובה פוסט־טראומטית הנובעת מתלונת השווא, ודיווחו על מצב נפשי מורכב מאוד. בין השאר, אובחן ד' כחסר אמון בבני אדם, שפוחד להימצא בין אנשים ועסוק במחשבות אובדניות. 

עו"ד אפרים. צילום: נתן יעקובוביץ

 
בצר לו, פנה ד' לביטוח הלאומי בדרישה להכרה בו כנפגע תאונת עבודה, אולם בקשתו נדחתה בטענה כי חקירה אינה אירוע חריג ומיוחד המצדיק הכרה בו כנפגע עבודה. בתגובה, החליטה עורכת דינו מירב אפרים להגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, והוא אכן ניצח בתביעה. בעקבות כך, נקבע כי מגיעה לו קבצת נכות בשיעור של 40%.
 
לדברי עו"ד אפרים, מדובר בסיפור קפקאי. "לתובע נגרם עוול כפול ומכופל. ראשית, בעצם הגשת תלונת השווא שהרסה את חייו. שנית, בעובדה שהתבררה רק לאחר שנתיים בדיעבד, שלפיה בשלב די מוקדם בחקירתה במשטרה מסרה הילדה גרסה שמנקה אותו מחשד. עובדת חפותו הייתה ידועה למעורבים בפרשה, אך לא הובאה לידיעתו. בנוסף, נגרם לו עוול עם הימשכות ההליכים המתישה מול המוסד לביטוח הלאומי, עד למיצוי זכויותיו. כל אלה יחד העצימו אצל ד' את התחושה של הסיוט המיותר שעבר בשנתיים האחרונות והפצע שלא מגליד, שאיתו הוא יחיה כל חייו".