התובעת בתיק, עו"ד יעל זליג מפרקליטות מחוז מרכז מסרה בתום הדיון: "ביהמ"ש קיבל את עמדת הפרקליטות והרשיע היום את הנאשם ברצח גרושתו אופירה חיים ז״ל. ביהמ"ש קבע כי הנאשם רצח את המנוחה בחניקה וקבר אותה בבור שחפר מבעוד מועד בחצר ביתה. במשך שלושה שבועות חיפשו אותה בני משפחתה עד שהמשטרה עצרה את הנאשם והבינה את פשר היעלמותה. ביהמ"ש אימץ את עמדת הפרקליטות כי יש להרשיע את הנאשם בעבירת הרצח לפי החוק הישן, אשר בגינה עונש מאסר עולם חובה. הנאשם הורשע גם בעבירות של שיבוש מהלכי משפט ומסירת עדות שקר. אנו נטען את עמדתנו העונשית בנוגע לעבירות הנוספות במועד הטיעונים לעונש".
הנאשם שחרר את המנוחה, אחז בפרק כף ידה על מנת לוודא כי היא אינה בחיים וכן וידא כי אינה נושמת עוד. בהמשך, נטל את חפירה והעמיק את הבור עד שהתאים למידותיה של המנוחה. הנאשם הטמין את המנוחה בבור וכיסה אותה בחול, עד שלא ניתן היה להבחין בדבר.לאחר ביצוע המעשה פעל הנאשם במטרה להסתיר את מעשה הרצח ולמנוע את גילויו. כך, הנאשם ריסק את מכשיר הטלפון הנייד של המנוחה, לקח את תיקה של המנוחה מביתה וגזר את כרטיסי האשראי שהיו בארנקה. את כל אלו, יחד עם חוט הניילון באמצעותו ביצע את הרצח, השליך לפח אשפה המרוחק מביתו. לאחר שהחלו החיפושים בעקבות המנוחה מסר הנאשם עדות כוזבת בתחנת המשטרה לפיה אינו יודע דבר אודות היעלמותה ואף הציג מצג שווא כמי שמסייע בחיפושים אחר המנוחה, על אף שכל העת ידע שאינה בין החיים.
בחקירתו טען חיים כי לא תכנן את הרצח מראש: "אני לא יודע למה החלטתי באותו יום לעשות את זה, האמת רציתי רק להכאיב לה. אבל לא ברמה כזאת שאני אאבד אותה. לא ידעתי לאן זה ילך. בן אדם לפעמים לא שולט בעצמו". בשלב מסוים חזר בו חיים מהודאתו, אבל למשטרה הייתה עדות נוספת, של המטפלת של אימו, שזיפרה כי ראתה אותו חונק את גרושתו.
התרעות פיקוד העורף