בית המשפט העליון יקיים לראשונה דיון בעניין האחריות הפלילית בייצוא הביטחוני של ישראל. זאת, על אף התנגדות המדינה לקיום דיון בתיק ובעקבות עתירה שהוגשה לבג"ץ בדרישה לפתוח בחקירה פלילית נגד הישראלים שסייעו לפשעים נגד האנושות ולהשמדת עם ברואנדה.

ב-5 במאי הוגשה עתירה לבג"ץ בדרישה לחייב את היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לפתוח בחקירה פלילית בגין סיוע לפשעים נגד האנושות ולהשמדת עם, נגד סוחרי הנשק שהיו אחראים לייצוא הביטחוני לרואנדה בתקופה הרלוונטית לרצח העם.

כמו כן, נתבקשה פתיחת חקירה פלילית נגד הגורמים הממשלתיים שהיו אחראים לאישור הייצוא הביטחוני באותה התקופה. ביניהם: מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר, האלוף (במיל') דוד עברי, סגן שר החוץ לשעבר, ד"ר יוסי ביילין, מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, אורי סביר והיועמ"ש לממשלה לשעבר, עו"ד מיכאל בן יאיר.

באוקטובר 1990, בעקבות פלישת ארגון המורדים של הטוסטי (ה-RPF) מאוגנדה, פרצה ברואנדה מלחמת אזרחים. לאחר שלוש וחצי שנים של מלחמת אזרחים רצחנית, ב-6 באפריל 1994, נורה טיל אל עבר מטוס שעשה את דרכו חזרה מטנזניה אל בירת רואנדה, קיגאלי. המטוס התרסק וכל נוסעיו – בהם הדיקטטור של רואנדה והדיקטטור של בורונדי השכנה – נהרגו. מיד לאחר התרסקות המטוס, הוקמו מחסומי דרכים ע"י כוחות הביטחון והמיליציות של מפלגות השלטון. במאה הימים הבאים נרצחו ברחבי רואנדה כמיליון בני אדם, רובם בני הטוטסי, ומיעוטם בני ההוטו שנחשבו למתונים. למרות האמצעים הפשוטים שבהם השתמשו הרוצחים (הרצח בוצע בעיקר באמצעות מצ'טות, סכינים וגרזינים, וכן באמצעות נשק קל, כגון רימוני רסס, רובים ותתי-מקלע (בפרט רובי עוזי)), קצב ההשמדה של בני הטוטסי הוא המהיר ביותר שמוכר בהיסטוריה.

לטענת העותרים, ממשלת רבין השנייה, המשיבים וסוחרי נשק ישראלים שזהותם עלומה, לא רק שתקו לנוכח הזוועות – אלא הם היו אחראים לייצוא ביטחוני בזמן מלחמת האזרחים, על אף שכל העולם ידע שבמהלכה משטר ההוטו הגזעני רדף וטבח בטוטסי. גם לאחר התרסקות המטוס ב-6 באפריל 1994 ותחילת ההשמדה, מכירות ומשלוחי הנשק מישראל נמשכו.

ישנו תיעוד ברור כיצד במשך כשלוש וחצי השנים של מלחמת האזרחים ברואנדה, התרחשו באופן רציף רציחות ואירועי טבח ברחבי רואנדה של בני הטוטסי. בין אירועי הטבח הגדולים, הם סבלו מטרור מתמיד מצד משטר ההוטו הגזעני, כוחות הביטחון והמליציות שלו, אשר רצחו, עצרו, עינו, אנסו ותקפו אותם. כך גם, מיד לאחר הפלישה מאוגנדה של ה-RPF, באוקטובר 1990, החלו לפעול ברואנדה "חוליות מוות" של משטר ההוטו, אשר פעלו על בסיס המודל של "חוליות המוות" באמריקה הלטינית.

עו"ד רחל מטר, מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, חשפה במכתב ששלחה לעותרים כי רק ביום 12 באפריל 1994 – שישה ימים לאחר תחילת ההשמדה, אשר במהלכם נרצחו רבבות – מנכ"ל משרד הביטחון דאז, האלוף (במיל') דוד עברי, הורה להקפיא את הייצוא הביטחוני הישראלי לרואנדה ולבורונדי.

אפילו לא ניתן לומר כי החלטת ההקפאה היא בחזקת מעט מדי ומאוחר מדי,  שכן על פי דיווחים שפורסמו משלוחי הנשק נמשכו עד לסוף ההשמדה, בחודש יולי.

למרות שאין מחלוקת כי לכל הפחות נשק ישראלי הועבר לרואנדה עד שישה ימים לאחר תחילת ההשמדה, עו"ד מטר החליטה לא לפתוח בחקירה פלילית נגד גורם ישראלי כלשהו, בגין סיוע להשמדת עם ולפשעים נגד האנושות. עו"ד מטר התבססה בהחלטתה על טענות שקריות לגבי השתלשלות האירועים ברואנדה. כך גם, מבלי שנחקר אף סוחר נשק או גורם במשרדי הביטחון, החוץ והמשפטים, עו"ד מטר החליטה שאין ישראלי כלשהו שידע שהתחוללה מלחמת אזרחים ברואנדה וכי החלה השמדת עם.

בעתירה נטען כי אין זה מתפקידם של המשיבים ועו"ד מטר להגיע עם מכשיר מדידה ולקבל החלטות רק על פי גובה ערימת הגופות של הטוסטי – זמן רב לפני שהחלה השמדת העם, כאשר "רק" נרצחו אלפים מהטוטסי ובוצעו "רק" פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, הייצוא הביטחוני הישראלי לשם היה חייב להיעצר. מאחר שהמשיבים וסוחרי הנשק הישראלים לא עצרו את הייצוא הביטחוני לשם, עליהם להיחקר ולתת את הדין.

לטענת העותרים החלטת עו"ד מטר אינה עומדת בסטנדרטים המקובלים בחוק הישראלי והבין-לאומי, ובפסיקה של בתי המשפט בישראל ובתי הדין הפליליים הבין-לאומיים. במיוחד, החלטת עו"ד מטר מפרה את החובות המוטלות על מדינת ישראל לפי האמנה בדבר מניעתו וענישתו של פשע השמדת העם (1948), לחקור ולהעניש את כל מי שסייעו להשמדת עם.

מבחינה מוסרית, הטיוח שנעשה מזה שנים לפרשה החמורה הוא מעשה לא פחות חמור ממכירת הנשק עצמה לרוצחים ברואנדה.

העתירה הוגשה יחד עם חוקר הג'נוסייד פרופ' יאיר אורון, ופעילות/י זכויות האדם פרופ' ורוניקה כהן, ד"ר רוחמה מורטון, צילה גולדנברג, עודד אפרתי, רוני סגולי, ד"ר דליה זק"ש, דליה קרשטיין, נורה בנדרסקי, ד"ר בטינה בירמנס, שאול צ'ריקובר, יואב הס, גיא הירשפלד, גדי שניצר, ד"ר אליוט כהן, אבישי הלביא, ד"ר צביה שפירא, רחל חיות, עירית הלביא, רעיה רותם, סיגל קוק אביבי, גיא בוטביה, ד"ר חנה ספרן, מאירה אשר, תמר כהן, תאיה גוברין-סגל, ירדן שפר, ד"ר גלעד ליברמן, יעל אגמון, סמדר יערון, עפר ניימן, מיאקו גליקו, אמיר ביתן, פרופ' בן ציון מוניץ, נעמי שור, נוני טל, חיה אופק, אלונה כהן, שירלי נדב, בלהה גולן זונדרמן, פרופ' יגאל ברונר, יאיר בונצל, מארי בונצל, יהודית אלקנה, איתמר פיגנבאום, גליה ברנד, ורד ביתן, שושנה לונדון ספיר, נפתלי ספיר ועידית ברסלאור.

עו"ד איתי מק, בא כוח העותרים: "בחלוף שלושים שנים מאז החלה מלחמת האזרחים ברואנדה שהובילה לרצח העם המהיר בהיסטוריה, בשנת 1994, ולאחר שתי עתירות חופש מידע ושש שנים של פניות חוזרות ליועמ"ש לממשלה, בג"ץ החליט לדון אם יש לפתוח בחקירה פלילית נגד הישראלים שהיו מעורבים במכירת ייצוא ביטחוני למשטר ההוטו הרצחני ונגד גורמים הרשמיים שאישרו את הייצוא. החלטת בג"ץ לדון בעתירה, על אף דרישות היועמ"ש לממשלה כי זו תידחה על הסף ללא דיון, מרגשת ונותנת תקווה שאולי ייראה צדק באחת מן הפרשות המטויחות בתולדות מדינת ישראל".