אבי כהן, בעל הדירה אליה הושלכו הלילה (שישי) בקבוקי תבערה בלוד, סיפר ל"מעריב" על רגעי האימה שעבר. כהן, המתגורר יחד עם רעייתו ושלושת ילדיהם בני ה-7,4 ושנה בבית אליו הושלכו ארבעה בקבוקי תבערה, מספר על תחושת חוסר האונים שחש, ועל ה"נס", כדבריו, שמנע אסון גדול יותר.
"עד חצות ועשרים ישבנו כעשרים חברים ועסקנו בכוונה להקים בית כנסת בשכונת שער העיר בה אנו מתגוררים. החבר'ה יצאו, אני אספתי את השולחנות, סגרתי תריס בסלון ונכנסתי לחדר השינה. עוד לא החלפתי שני משפטים עם אשתי ושמענו קול נפץ. ניגשנו לכיוון הסלון, ראיתי אור גדול ולא ידעתי מה מקורו. בחדר הסמוך ראיתי להבות עצומות שנתפסו בחצר. רצתי לסלון מתוך אינסטינקט במטרה לכבות את האש, פתחתי את התריס לשניות בודדות והאש איימה להתפשט בתוך הבית. במזל גדול היא לא אחזה בווילון, הספקתי לסגור את התריס ויצאתי החוצה כדי לכבות את השריפה", סיפר כהן.
"בזמן הזה רעייתי נכנסה לחדר הילדים, ואספה אותם אל מחוץ לבית. בחוץ הבחנתי בארבעה בקבוקים מזכוכית שלמרבה המזל רק אחד מהם התלקח, והאחרים נותרו מלאים בחומר הבערה. שכן שהוא מלאך מבחינתי נחלץ לעזרתי, לא יאמן אבל ממש לילה קודם הוא ריכז מטפי כיבוי במטרה להתגונן מחשש שזה יכול להגיע אלינו. בפרעות הקודמות לא היה לנו חלק, רק שמענו את הירי והזיקוקים, אבל סברנו שזה יכול להגיע לכאן ומסתבר שלא טעינו. הצלחנו יחד לכבות את השריפה וזה נס גדול. אם בקבוקי התבערה היו מתלקחים הם היו מתפשטים לחדר הילדים וגורמים לאסון גדול. מסתבר שהצעירים שהיו מעורבים באירוע השליכו גם בקבוק תבערה מפלסטיק לעבר הקומה הראשונה. מעבר לטיח שזה לא אחז בתריס, ומדובר בתריס של חדר ילדים של אחד השכנים. צריך להבין שניצלנו, ותודה לקדוש ברוך הוא שהנזק היה מזערי לעומת הרצון לפגוע בנו", הוסיף.
מפכ"ל המשטרה ביקר אצלכם, האם הוא איש בשורות?
"הוא לא אמר הרבה".
אתה סומך עליו ועל המשטרה?
"מה יש לי לסמוך? אם זה הגיע לפה, אתם מבינים שאין על מי לסמוך. אני מכבד ומעריך את השוטרים ואת העבודה שלהם, אבל בלי כלים ולי אמצעים לא ניתן לעשות כלום. כרגע למפכ"ל ולמשטרה ככל הנראה אין את הכלים להתמודד".
אתה מפגין חוסר אונים. אתה מתכוון להישאר בלוד?
"אני, ילדיי ואני נישאר פה ולא ניכנע לטרור".