הכתבה נכתבה בשיתוף עו"ד טל קאופמן
עורכת הדין טל קאופמן, המתמחה בליווי משפחות בהסדרים משפטיים משפחתיים, מסבירה על תהליך מקיף וייחודי של לווי משפטי בכל נושא ההעברה הבין-דורית.
אברהם ושרה הגיעו לפגישת היכרות, מלווים ביצחק - אחיו הצעיר של אברהם. כשיצחק התקשר אלי לתאם את הפגישה, הוא אמר שזה עבור אחיו, ושהוא "לא כל כך בריא". כבר בדקות הראשונות של הפגישה הבנתי שיש פה איזו מורכבות משפחתית, ושלפני שאתחיל לטפל באיסוף המידע עבור ייפוי כוח מתמשך לאברהם, אני צריכה לתהות על קנקנה של המשפחה.
בכל פגישת היכרות הראשונה לעריכת ייפוי כוח מתמשך אני "לומדת" את הלקוח שמולי. בעזרת אומנות שאילת שאלות אני מבינה מה הן תפיסות העולם שלו ומי הם האנשים הקרובים לו שיכולים לקחת לידיהם את התפקיד החשוב (והלא מובן מאליו) של מיופיי כוח. חשוב לי גם להבין מה מערכת היחסים בין קרובי המשפחה כדי לזהות שאם ימנה אותם הלקוח למיופיי כוחו יחדיו, יצליחו לנהל את החיים של הלקוח בהרמוניה וביעילות.
מתחילת השיחה נטלה שרה את מושכות הדיבור. היא סיפרה על כך שהיא אשתו השנייה של אברהם, שהם נשואים כבר כמעט עשרים שנה אך אין להם ילדים משותפים. היא תיארה את מצבו הבריאותי של אברהם, שהוא בעיצומה של תקופת שיקום ארוכה ואחרי טיפולים כימותרפיים קשים וסיבוכים. כששאלתי על שגרת היום יום של הזוג, שרה סיפרה שהיא יצאה לפנסיה מוקדמת ושהיא מקדישה את מירב זמנה לטפל באברהם, אהבת חייה, ושהם מבלים את רוב שעות היום ביחד.
בכל אותה העת ישב אברהם ושתק. ניסיתי לתפוס את מבט עיניו כדי לזהות אם הוא בכלל איתנו בשיחה, אבל רוב השיחה הוא השפיל מבטו. מעת לעת פניתי אליו וביקשתי שיאשר את אמירות שרה. הוא בעיקר הנהן בראשו והוציא משפטים קצרים בלבד.
למרות שהתרשמתי שאברהם כשיר וצלול, הסברתי להם שכדי להמשיך בתהליך כתיבת ייפוי הכוח המתמשך אני זקוקה לאישור רופא נוירולוג שהוא אכן כשיר לעריכת ייפוי כוח מתמשך. כשהצעתי שנמשיך את הפגישה לאחר שנקבל את האישור הזדקף אברהם והלין על כך שהוא אמנם אינו בריא פיזית, אך בפוקוס מלא ושהוא לא מבין למה הוא צריך בכלל לעבור אבחון קוגניטיבי.
החוק אמנם לא מחייב עורך דין העוסק בכתיבת ייפוי כוח מתמשך לקבל אישור כזה, אבל מניסיוני רב השנים אני נוהגת לבקש אישור רפואי מגיל מסוים או בסיטואציות, כמו זו, שהממנה לא בא בגפו ואינו דומיננטי בשיחה. מטרתי הייתה לגבות את האבחון הלא רפואי שלי שאברהם אכן כשיר להיכנס לתהליך ייפוי כוח מתמשך וגם להכין מבעוד מועד אסמכתא לטענה עתידית אפשרית של מי מהילדים, שמתן ייפוי הכוח לאשתו ולא להם, נעשה תחת השפעה בלתי הוגנת וניצול מצוקתו.
כששאלתי לגבי ילדיו של אברהם מנישואיו הראשונים, סיפרה שרה שלצערם שלושת הילדים אינם בקשר רציף עם אברהם. שניים מהם חיים בכלל בחו"ל וגם בהגיעם לארץ הם לא בהכרח מגיעים לבקרם. לדבריה הם מושפעים מגרושתו של אברהם ומאז היותם ילדים צעירים הם לא קיבלו אותה כאשת אביהם.
שרה סיפרה מצידה שבמרוצת השנים היא עשתה מאמצים מצידה לקבלם ולהעניק להם הרגשת בית, אך הם בחרו מסיבותיהם שלא לבקרם בכלל. לאחרונה, כך היא סיפרה, הבן שחי בארץ עובר משבר כלכלי בעסק ומאז הוא פוגש את אברהם יותר. היא סיפרה שהיא יודעת שמדי פעם אברהם נותן לו קצת כסף לעזרה, אבל זה קורה כשהיא לא בבית או כשהם נפגשים בבית קפה. עוד הוסיפה שרה שכשאברהם היה חלש אחרי הטיפולים ואושפז בבית חולים הבן לא בא בכלל לבקרו.
בנקודה הזו "התערב" אברהם בשיחה ואמר בהתרסה - "אני אבא שלהם וזה לא בא על חשבונך". כיוון שהדיון בילדים הפך את האוירה למתוחה, המשכתי בשאלות בנושאי הבריאות של אברהם והשיח חזר למסלולו הענייני.
מורה נבוכים: תכנון וליווי פיננסי ומשפטי לחיים שאחרי העבודה
לגופו של ייפוי הכוח המתמשך, אברהם ביקש למנות את שרה אשתו לכלל העניינים האישיים הרפואיים והכלכליים, כאשר בנושאים כספיים הוא מבקש למנות כמיופה כוח נוסף את האחיין של שרה, בחור רווק בן שלושים וחמש בקיא בניהול כספים, המתגורר בסמיכות אליהם ושהם בקשר כמעט יום יומי. האח של אברהם, יצחק, אמר שהוא לא יכול לתפקד כמיופה כוח בגלל שיש לו עסק שמחייב אותו לעבוד שעות ארוכות. בהמלצתי מינה אותו אברהם כגורם מיודע לעניינים מסוימים בלבד (החלטות כלכליות משמעותיות ואשפוזים או אבחונים רפואיים).
כעבור חודש נפגשנו שוב, באותו הרכב משפחתי, כשהם מצוידים באישור הנוירולוג אשר קבע למעלה מכל ספק שאברהם כשיר לערוך ייפוי כוח מתמשך. הפעם ביקשתי מאברהם להישאר איתי בחדר לבדו. שרה ויצחק יצאו ל"סיבוב קפה" באזור.
בשיחה זו פגשתי אדם תקשורתי יותר. אברהם דיבר עם הרבה אהבה והוקרה לשרה אשתו ובו זמנית זיהיתי כאב עז לגבי מערכת היחסים עם ילדיו. הוא ידע להסביר שהוא אמנם מאד פגוע מהנתק רב השנים, אך בליבו פנימה מאד אוהב את ילדיו וגם סמוך ובטוח שככל שעוברות השנים, הם מתבגרים ומאז שהקימו בעצמם משפחות הם מצליחים לנתק את אחיזת גרושתו ולהתקרב אליו. לגבי הילדים בחו"ל, הוא סיפר שמאז הקורונה הם מתקשרים יותר בזום ושאפילו נכדיו כבר קוראים לו סבא. אפילו זיהיתי חיוך קטן של נחת רוח בעת שדיבר על הנכדים מעבר לים.
באותה שיחה סיפר לי אברהם שבצוואתו, המוכרת לאשתו היטב, הוא הוריש את כל כספיו לשרה ואילו את נכסי הנדל"ן שלו - שלוש דירות להשקעה וחלקו בבית המגורים המשותף עם שרה, הוא מוריש לילדיו בחלקים שווים.
כשראיתי את הצוואה המדוברת נדלקה לי נורה אדומה! שאלתי אותו כיצד הוא רואה את ילדיו ואת אשתו השנייה מסתדרים כשותפים בבית? לעניין זה הוא אמר שהוא יוריש לילדים את בית המגורים תחת תנאי מתלה שלשרה יש זכות מגורים לכל חייה. בעודו מדבר הבין אברהם שהפתרון איננו מיטבי. שכן גם אם לא יוכלו להוציא את שרה מהבית בנקל, הרי שמכוח בעלותם במחציתו יצטרכו להיות בקשר עם שרה ועלולים גם להקשות על חייה בבית. המלצתי לו לשקול שוב את נושא הורשת הבית לילדים כל עוד שרה בין החיים.
"אחי ואשתי הפכו את הילדים שלי למפלצות" אמר לי אברהם. "הם לא אשמים שגדלו עם אמא נקמנית ומתחשבנת... ובכל זאת הם הילדים שלי. למרות ששרה חושבת שהם מנצלים אותי ושהבן שלי חידש את הקשר פתאום רק בגלל שהוא זקוק לעזרה כספית". אברהם ראה, בשונה מאשתו, את דאגתם של הילדים לבריאותו. יש דברים שאני לא מספר לה, אמר לי אברהם, כי אני יודע יותר טוב מכולם איך לנהל את הקשר עם הילדים שלי.
סופו של תהליך שכלל שלוש פגישות, היה בכך שהפקדנו ייפוי כוח מתמשך בו מינה אברהם את שרה כמיופת כוח ראשית, את אחיינו הצעיר כמיופה כוח חליפי לשרה ובענייני כספיים מסוימים כמיופה כוח במשותף עמה. כמוכן, נקבעה חובת יידוע של האח יצחק בנושאים חריגים וחד פעמיים שהגדרנו במסמך. לגבי הילדים, ביקש אברהם ליידעם רק בקרות אירוע רפואי חריג ולהסביר בייפוי הכוח המתמשך שבחר בשרה כמיופת כוח ראשית, בהיותה אשתו המלווה אותו בשנים האחרונות, מכירה את אורחות חייו ומנהלת איתו חיים משותפים מלאים.
במקביל, ערכנו צוואה חדשה בה הוריש את מחצית בית המגורים לשרה, כך שבמקרה מותו לפניה, היא תהיה היורשת הבלעדית של בית זה ותחזיק במאה אחוזים מהבעלות בו. לגבי הזכויות בבית לאחר מותה של שרה, כתבנו בצוואה הוראת יורש לאחר יורש הקובעת שלאחר מותה של שרה, בין אם תלך לעולמה לפני אברהם ובין אם אחריו, מחצית הבית השייכת לאברהם תחבור ליתרת נכסיו המצווים לשלושת הילדים.
בצוואה הסברנו את הלך המחשבה שהובילה להוראת הורשה זו. בנוסף, אברהם בחר להוסיף מילות פרידה אישיות בצוואתו, שבעיקרם הוא מביע במילים חמות את אהבתו לילדיו ומילות תקווה ובקשה משפחתית, לכבד ולשמר את זכרו בדרך של שמירה על אחדות המשפחה המורחבת.
בצוואתה של שרה וייפוי הכוח המתמשך שלה, קבענו לשוב ולדון בנפרד ובהמשך. במקרה שלה, בשל מצבו הבריאותי הלא יציב של אברהם, הדיון לגבי מיופיי הכוח צריך להיות עם אחיה ואחייניה של שרה. אברהם לא יכול לקבל תפקיד של מיופה כוח, אבל מצאנו לנכון להוסיף הוראות לשמירה על צרכיו ורווחתו של אברהם במסגרת דירתם המשותפת והתייעצות עם אברהם לגבי חיי היום יום של שרה.
באשר לצוואה – הפניתי את תשומת ליבם של אברהם ושרה שלאחר מות שניהם, למעשה ילדיו של אברהם ויורשיה של שרה יהפכו להיות למעשה שותפים בדירת המגורים שלהם. לעניין זה בחרו שרה ואברהם לא לתת פתרון מראש. לפעמים אי אפשר וגם לא נכון, לעסוק במערכות היחסים של דורות ההמשך מעבר למעגל ההורשה הקרוב.
עולם ההעברה הבין-דורית והעיסוק המשפטי במשפחות הוא מלאכת מחשבת. לעיתים, כמו במשפחת אברהם ושרה, אני מתבקשת בתחילת הדרך לתת מענה לתא משפחתי מצומצם אך הדבר יוצר במקביל צורך לחשוב על חיבור בין שתיים ואף שלוש משפחות נפרדות, כאשר הגורם המקשר הוא זוג אחד, שבחרו לבנות ולהקים יחדיו משפחה חדשה. האתגר הוא לפתח חשיבה יצירתית לטווח רחוק, כאשר החוט המקשר כבר לא יהיה בין החיים, ולעשות שימוש בכלים משפטיים שונים אך קשורים, להבטיח קיום רצונו של אדם.
הכותבת טל קאופמן, הינה עורכת דין ומתכננת פיננסית "תכנון וליווי פיננסי ומשפטי להשגת מטרות חיים”. מרצה ומגשרת משפחתית.
עו"ד טל קאופמן, עורכת דין ומתכננת פיננסית – "תכנון וליווי פיננסי ומשפטי להשגת מטרות חיים".
052-3517596 | [email protected]
הכתבה נכתבה בשיתוף עו"ד טל קאופמן