ד"ר עינבל בלאו, חוקרת אסונות ואירועים רבי נפגעים, מהפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, וכן חוקרת במרכז הידע והמחקר הלאומי בתחום ההיערכות למצבי חירום ומרכז מינרבה לשלטון החוק במצבי קיצון באוניברסיטת חיפה, התראיינה היום (שלישי) למעריב בצל רעידת האדמה הקשה שפקדה את דרום טורקיה, ואמרה שמדובר ב"קריאת השכמה" לישראל.
"הכתובת נמצאת על הקיר. חשוב שיושקעו משאבים רציניים בחיזוק מבנים, ואני מתכוונת לבניינים שנבנו בעיקר לפני 1980, כי ככל שהם ישופצו, כך יהיו פחות הרוגים ונפגעים ביום שאחרי רעידת אדמה גדולה בארץ, שקורית אחת ל-100 שנה, והאחרונה הייתה, כזכור, ב-1927", אמרה בלאו בפתח השיחה. "במבנים שהוקמו אחרי 1980 כבר הוטמע תקן רעידות האדמה. למרבה הצער, ולא במפתיע, החיזוקים האלה נדרשים בעיקר באזורי הפריפריה, ושם הם יותר דרמטיים".
בלאו פירטה: "המענה שהיה אמור לתת פתרון להיערכות הזו מבעוד מועד הייתה אותה תכנית של תמ"א 38, אלא שהיא יושמה בעיקר באזורים רווחיים כלכלית, כמו רמת גן ות"א, ולא בפריפריה. מנגד, האזורים שהם יותר מועדים לפורענות, היותר מסוכנים במצב של רעידת אדמה, אלו האזורים שנמצאים ליד השבר הסורי-אפריקאי, ואני מתכוונת לצפת, טבריה, קריית שמונה, לאורך כל הקו עד אילת. מדובר בערים עניות יותר, היכן שלא הושקעו המשאבים". החוקרת ציינה כי אזורים בעוני שנפגעים בצורה אנושה הוא נושא חוצה עולמות, כפי שקרה עם סופת ההוריקן קתרינה, שפגעה בעיר ניו אורלינס שבלואיזיאנה, וגרמה לרצף של זעזועים לקהילה השחורה בעיר.
בלאו הדגישה כי מלבד שיפוץ בנייני המגורים, צריך לתחזק מבני ציבור ומוסדות בריאות ישנים, שכן הם אלו שישמשו כמחנות לעקורים: "נצטרך אותם שמישים ועומדים, עבור המענה המיידי שהם יוכלו לתת, כאשר יהיה חילוץ של כמות רבה של אוכלוסייה למבנים כאלו. במידה וההיפך ייקרה, והם לא יהיו שמישים, או שבתי חולים יקרסו, לא נוכל לתת את המענה הראשוני אפילו, לכן שלב ההיערכות הוא קריטי. זו לא חכמה לעשות ועידות חקירה בדיעבד".
בכל הנוגע להסדרי רגולציה בנושא בישראל, המומחית הוסיפה ש"יש ועדת היגוי לרעידות אדמה אבל היא לא מתוקצבת במידת הנדרש, יש שם חוסר של כוח אדם. יש ועדת שרים לענייני רעידות אדמה שלא ישבה כבר שנים על העניין הזה, ובהתנהלות הישראלית המורכבת הפוליטית הדברים האלו נדחקים לשורה האחרונה בסדר היום. כפי שאנחנו רואים, הם צריכים עכשיו קדימות, להעלות את זה בסדר העדיפויות למעלה".
האם הוגשה בכל זאת הצעת חוק, הסדרה כלשהיא בעניין?
"יש נקודת אור אחת, יש הצעת חוק היום, לסיוע לנפגעי אסון אזרחי. ההצעה לא עוסקת באסון טבע אמנם, וקידמה אותה ח"כ עו"ד אפרת רייטן, מי שכיהנה כיו"ר ועדת העבודה והרווחה, וייצגה את משפחות ההרוגים באסון נחל צפית. ההצעה מדברת בדיוק על מה קורה ביום שאחרי, מינוי גורם אחראי מתכלל שיפעל בכל הזירות, בסיוע לפצועים, טיפול ברווחה, טיפול פסיכולוגי, טיפול בקבורה, עד פיצוי. החוק הועבר בקריאה ראשונה, ואני מקווה שהוא יקודם בכנסת הנוכחית".
לסיום, אמרה: "אפילו לאסונות בהיקפים קטנים יותר אין הסדרה. הדוקטורט שלי וספר שלי שיצא בשנה האחרונה עסקו בדיוק בנושא הזה, איך מפצים מנגנוני פיצוי ביום שאחרי, ונדהמתי לגלות איך כל פעם מנסים להמציא את הגלגל מחדש. למה? אסונות מתרחשים כאן, גם אסונות מעשי ידי אדם (כמו אסון מרון) וגם אסונות טבע, וצריך להיערך אליהם, לאסונות טבע ואסונות אזרחיים אין הסדרה בחוק הישראלי, וברעידת אדמה מאז'ורית, גם חברות הביטוח יתקשו לסייע מייד מבחינה כלכלית. אין תוכנית מסודרת מעוגנת בחוק ליום שאחרי, למעט אותה הצעת חוק שמדברת על סיוע ופיצוי בקרות אסון אזרחי".