על פי התביעה, הילד הגיע לביתם של דודיו לבילוי שגרתי בשבת בבוקר. כמו כל ילד בגילו, הוא נמשך מיד לטרמפולינה הגדולה. הוא ובן דודו הצעיר ממנו בכמה שנים התחילו לקפוץ ללא כל השגחה ובאחד הרגעים, כאשר הקטין קפץ גבוה על הטרמפולינה, הוא נפל בצורה לא טובה. התוצאה? שבר כואב בזרוע, שהוביל לטיפול רפואי מידי ולימים של כאב וסבל.
הילד, באמצעות בא כוחו טען כי דודיו, התרשלו בכך שהשאירו אותו ואת בן דודו הצעיר לקפוץ לבד בטרמפולינה ללא כל השגחה או הדרכה מתאימה. התביעה התבססה על כך שמדובר בשני ילדים צעירים מאוד, וכי היה על הדודים לנקוט באמצעי זהירות בסיסיים למניעת פגיעה. מנגד הדוד, לא חלק על כך שהיה עליו לפקח על התובע, אך אשתו, שיוצגה על ידי חברת הביטוח, טענה כי הקפיצה על טרמפולינה אינה מהווה סיכון חריג וכי מדובר בפעילות טבעית לילדים. עוד טענו הנתבעים כי הטרמפולינה הייתה מוגנת, והילד ידע כיצד להשתמש בה, שכן הייתה לו טרמפולינה דומה בביתו. בנוסף, נטען כי להורי התובע יש אשם תורם, שכן הם אפשרו לו ללכת לבית דודיו ללא השגחה צמודה ולא הדריכו אותו כיצד לקפוץ.
השופט לבני קבע כי הנתבעים אכן התרשלו בכך שלא השגיחו על הקטין ובן דודו בזמן הקפיצה. בפסק הדין נכתב כי השימוש בטרמפולינה ללא השגחה של מבוגר עלול להפוך אותה לדבר מסוכן. "שימוש בטרמפולינה ללא השגחה כשמדובר בשני ילדים צעירים בשנים, הופך את פוטנציאל הסיכון הרדום הטמון בטרמפולינה לפוטנציאל משמעותי. במובן זה דווקא קיומם של סיכונים טבעיים ידועים הגלומים בטרמפולינה מחזק את הצורך לנקוט אמצעי זהירות סבירים לשם מניעתם, בפרט כשמדובר בילדים קטנים. אי נקיטת אמצעים אלה, שעלותם נמוכה, על אף תוחלת הנזק הגבוהה הניצבת מנגד, עולה כדי התרשלות", כתב השופט בפסק הדין.
השופט גם דחה את הטענה לרשלנות הורי הילד שנפצע וקבע: "לא מצאתי כי יש לייחס להוריו של התובע אשם תורם. ההורים שלחו את התובע לבית דודיו, ביודעם כי מצויים במקום שני אנשים מבוגרים שישגיחו עליו. כפי שציינה אמו של התובע: "זה היה נראה לי מתבקש לשמור על הילד", לא היה להורי התובע בסיס להניח כי הדודים ישאירו את התובע והבן דוד לקפוץ על הטרמפולינה לבדם, ואיני סבור כי קיימת צפייה סבירה מהורים כי יפעילו אמצעי פיקוח מוגברים בנסיבות מעין אלה", סיכם השופט ליבני.
התרעות פיקוד העורף