על פי כתב האישום, לפני כשנתיים, נסע הנאשם, אז קצין שטח במג"ב ירושלים, עם משפחתו בכביש עפר סמוך לביר אל מכסור. הנאשם נהג כשבנו הקטין יושב על ברכיו ללא חגורת בטיחות, ובמושב שלצדו ישבה אשתו כשבתם הקטנה על ברכיה, אף היא ללא אמצעי בטיחות כנדרש.
ניידת משטרה סמויה שהבחינה בנעשה עצרה את רכבו. בתחילה הנאשם סירב להזדהות בפני ארבעת השוטרים שיצאו מהניידת, והשיב להם "גם אני שוטר כמוכם". כשהודיעו לו שהוא מעוכב, דחף את השוטר שלוש פעמים בחזהו עד שאיבד שיווי משקל. גם לאחר מעצרו המשיך להקשות על השוטרים - תחילה מסר מספר תעודת זהות שגוי, ורק אז הציג את תעודת השוטר שלו. בהמשך גידף את השוטרים באומרו "אתם עבריינים, אתם זבל, חכו מה יהיה לכם, אתם לא יודעים מי אני".
התביעה טענה כי מדובר במעשים חמורים במיוחד נוכח היותו שוטר בעת האירוע, וביקשה להטיל עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. ההגנה ביקשה לבטל את ההרשעה בטענה שתפגע ביכולתו לעבוד בתחום האבטחה, והדגישה כי מדובר באדם נורמטיבי ללא עבר פלילי ששירת כשוטר במשך 8 שנים.
בגזר הדין קבעה השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב כי מעשיו של הנאשם חמורים במיוחד: "התנהלות הנאשם בעת ביצוע העבירות, כאשר הוא לא מציית להוראות החוק ולשוטרים מהווה כשל ערכי עמוק ובסיסי, שפוטנציאל הפגיעה שלו באמון הציבור במערכת אכיפת החוק הוא גדול".
השופטת הדגישה כי "הסעת ילדים על ברכי הורים, כשהם לא חגורים מעמיד את הקטינים בסיכון פגיעה ממשית". היא דחתה את הבקשה לביטול ההרשעה וקבעה כי העבירה "אינה מאפשרת ביטול הרשעה מבלי לפגוע פגיעה מהותית ביתר שיקולי הענישה והאינטרס הציבורי".
התרעות פיקוד העורף