התובע, נכה פגוע ראש וגפיים המשתמש בקביים ובכיסא גלגלים, הזמין חבילת נופש ליוון. בעת ביצוע ההזמנה יידע את נציגת ארקיע כי הוא זקוק לסיוע בנמל התעופה, אולם לטענתו, בפועל לא קיבל את השירות לו היה זכאי. על פי התביעה, ביום הטיסה ליוון, ביקש לחזור אחורנית כדי לחפש גומי שנפל מקביו, אך נציגי שירותי הקרקע סירבו לעזור לו. בעקבות כך, במהלך שהייתו ברודוס נאלץ להסתובב עם קביים פגומים, מה שהוביל לנפילות, פציעות ותקלות בטלפון הנייד שלו.
התובע טען כי הקושי האמיתי החל עם נחיתתו בנתב"ג. לאחר הנחיתה, נאמר לו כי עליו להמתין לאמבוליפט למשך כחצי שעה עד שעה. לאחר המתנה של כחצי שעה, כשהמטוס כבר היה ריק וצוות הניקיון החל בעבודתו, נאלץ התובע להסכים שיורידו אותו בידיים אל האוטובוס שהסיע את יתר הנוסעים לטרמינל. אולם, כשהגיע לטרמינל, לא נמצא עבורו כיסא גלגלים כפי שהובטח, והוא נאלץ להמתין על שפת המדרכה במשך 20 דקות עד שקיבל סיוע.
השופטת דחתה את טענת הנתבעות כי מדובר בתקלה נקודתית וציינה כי "המילה 'תקלה' אינה מילת קסם המיישבת כל מצב". היא קבעה כי הנתבעות היו מחויבות לוודא שהתובע יקבל שירות נגישות מלא וכי לא היה מקום להורידו מהמטוס בצורה משפילה מול יתר הנוסעים.
בית המשפט ציין כי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מאפשר פסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק, בשל חשיבות קיום החוק והגנה על כבודם של אנשים עם מוגבלות. "ראוי שחברות תעופה ידריכו את עובדיהן כיצד להעניק שירות ראוי לנוסעים עם מוגבלות וכי אי-עמידה בכך תגרור סנקציות", נכתב בפסק הדין.
התרעות פיקוד העורף