"שאלת מכירת החשמל לרצועת עזה על-ידי מדינת ישראל, כאשר יכול ויש בדבר כדי לסייע לארגוני הטרור שכנגדם מנהלת המדינה מלחמה, היא שאלה מורכבת המערבת שיקולים מדיניים וביטחוניים סבוכים, כשיקולים מרכזיים. שאלה זו הינה מורכבת אף יותר, כאשר תוך כדי המלחמה מוחזקים ברצועת עזה 59 מבנינו ובנותינו, והפסקת מכירת החשמל עשויה להשפיע על גורלם של אלו מביניהם שעודם בין החיים. על כן, אין להתפלא כי ביחס לסוגיה זו ממש, הובעו דעות שונות גם במסגרת ההליך שבפנינו, כאשר העותרים סבורים כי החלטה זו עלולה להיות הרסנית עבור יקיריהם החטופים, ואילו המבקשים להצטרף להליך סבורים כי בהחלטה זו יש דווקא כדי לסייע להביא לשחרורם", הוסיף וכתב השופט כשר.
בנוסף, השופט כשר קבע כי "שקילת השיקולים המדיניים והביטחוניים לצורך קבלת ההחלטה בנושא מכירת החשמל לרצועת עזה, בעת הנוכחית, וקבלת החלטה שהינה פרי מלאכת האיזון ביניהם, מסורות לרשות המבצעת ומצויות בגרעין הקשה של שיקול דעתה. לבית משפט זה אין את הכלים לערוך את האיזון בין כלל השיקולים הנדרשים לצורך קבלת ההחלטה בנושא, וממילא אין מקום שנעשה כן".
השופט אלכס שטיין הסכים עם התוצאה כי אין להורות על חידוש אספקת החשמל לעזה, אך הבהיר כי הוא חולק על השופט כשר כי מדובר בסוגיה מורכבת. "בהיבט המשפטי, פשיטא הוא שמדינת ישראל אינה חייבת לספק חשמל לרצועת עזה, תמורת כסף או חינם. זאת משתי סיבות: (1) לישראל אין ריבונות משפטית על הרצועה; (2) אויבינו, הטוענים לריבונות על שטח הרצועה, פתחו נגדנו במלחמה אכזרית אשר בחלקה ניזונה מחשמל, ואשר גבתה בקרבנו קורבנות רבים; והם אף ממאנים להכיר בזכות קיומנו כמדינה. הספקת החשמל לרצועה נתונה, כל-כולה, לשיקול דעתה של הממשלה; ולטעמי, אופן הפעלתו של שיקול דעת כזה אינו שפיט מעיקרו", הבהיר השופט שטיין.
התרעות פיקוד העורף