"אני קמה ביום שישי בבוקר, פותחת את התריס, רואה בקבוק בנזין תלוי ומבינה שנכנסתי למאגר. זה הגיע גם אלינו", סיפרה. "במצלמות אני רואה אדם שיודע את העבודה – רעול פנים שמגיע רגלית. כל הדבר הזה לקח בערך דקה".
העסק עוסק בייבוא ציוד חקלאי כבד ופועל כבר למעלה מ־40 שנה. ניסנבוים סיפרה כי מאז מות אביה, שהיה שותפה לעסק, היא חשה שהעבריינים מזהים בה מטרה קלה: "כולם יודעים שאבא שלי נפטר, והבינו שיש פה טרף קל".
"אבא שלי אמר: 'אל תשלמי. ואם זה יגיע – תסגרי את העסק'"
לטענתה, המדינה מותירה את האזרחים להילחם לבד: "ההרגשה היא לא טובה, אבל אנשים שנכנעו לטרור הזה נהרסו להם החיים. מישהו שולט בך. כולם מדברים איתי על המשטרה, והיום היא רוצה מאוד לקצור הצלחות, אבל זו מערכת שלמה שצריכה לעבוד – גם בבתי המשפט, גם במתן מענקים לנפגעי פרוטקשן, כי אין להם ביטוח".
"הציבור התייצב – המשטרה פחות"
מיד לאחר התקרית פנתה ניסנבוים לארגון 'עד כאן', שסייע: "התקשרתי להתייעץ עם יריב כדי להתנגד ולצאת עם פנים גלויות, וכשהתקשרתי הוא שאל אותי: 'את בבית? נגיע'. שחר מ'כלבי אשמורת' דאג לשמירה, ומאותו הרגע בשבת, אחרי שהתלוננתי במשטרה, הסיפור הזה התגלגל החוצה".
היא תיארה גל תמיכה מרגש מצד הקהילה: "הגיעו אנשים מכל היישובים פה, ואמרו לי: 'אנחנו איתך'. שוב האזרחים עושים את העבודה. גם כאן האזרחים עושים את העבודה ואת השמירות", הדגישה. "שאלו אותי אם אני חמושה – אז לא. אני אזרחית טובה שלא רוצה להרוג אף אחד, אלא רק רוצה להתפרנס".
בסיום דבריה קראה לנחישות והתאגדות אזרחית: "צריך לאזור אומץ, ליישר קו ולהילחם בזה ביחד".
התרעות פיקוד העורף