לפי כתב האישום המתלונן עבד בדוכן פלאפל כאשר הנאשם הגיע יחד עם אדם נוסף. המתלונן שירת לקוחה מבוגרת לפני הנאשם, מה שהוביל לוויכוח. לפי עדות המתלונן, הנאשם אמר לו "הזמן שלך בחינם, שלי בכסף", ואף איים עליו באומרו "אני יוסף אבו צהיבאן, אני לא אלכלך את הידיים שלי, אני ארסק אותך".
בהמשך אותו יום, ניסו המתלונן ושני אנשים נוספים לקיים "סולחה" בבית אביו של הנאשם. במהלך המפגש, הנאשם דרש מהמתלונן לנשק את ראשו, אך המתלונן סירב והציע לחיצת יד בלבד. אביו של הנאשם כעס על בנו ואמר לו כי מדובר באנשים טובים שלא היו חייבים להגיע ולהתנצל, אולם הנאשם עמד על כך שאם המתלונן לא ינשק את ראשו הוא לא מוכן לסלוח לו ויצא מהבית. הניסיון לסולחה לא צלח, ובסופו של דבר, כשעזבו המתלונן וחבריו את המקום, חסם הנאשם עם אחרים את רכבם באמצעות שלושה כלי רכב.
"במעמד המתואר לעיל, יצא הנאשם מרכב המזדה, ניגש למתלונן, פתח את דלת הרכב האחורית, והחל לדקור את המתלונן באמצעות סכין מספר רב של דקירות בכל חלקי גופו תוך שאמר למתלונן 'אני אשפיל אותך'", כך לפי כתב האישום. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלונן פציעות בדמות חתכים ברגליים, בישבן, בחזה ובצוואר.
עדותם של המתלונן ושני עדים נוספים, שהיו נוכחים באירוע, עמדה במרכז המשפט. השופט מצא סתירות בעדויות העדים בבית המשפט לעומת הודעותיהם במשטרה, והכריז עליהם כעדים עוינים. הוא העדיף את הגרסאות שמסרו בהודעותיהם במשטרה, שם תיארו באופן קוהרנטי את השתלשלות האירועים.
בית המשפט ציין כי "ההתנהלות המתוארת לעיל בשילוב העדויות באולם, כאשר ניכר כי העדים מנסים 'להשחיר' את הקורבן... הביאו אותי למסקנה כי יש להעדיף את האמרות שניתנו במשטרה".
הנאשם טען לאורך המשפט כי לא היה נוכח בזירת הדקירות וכי אדם אחר היה מעורב בוויכוח עם המתלונן. אולם, השופט דחה גרסה זו וקבע כי "מדובר בגרסה יחידה שלו, העומדת בסתירה אל מול כלל ההודעות והעדויות... גרסתו אינה מתיישבת עם השכל הישר", והוא הורשע בעבירות של איומים, פציעה כשעבריין מזוין, החזקת סכין שלא כדין והסתייעות ברכב לעבור עבירה.
התרעות פיקוד העורף