על פי הכרעת הדין, הנאשמת סיפקה שירותי מיסטיקה במשך שנים, תוך שהיא גובה תשלומים גבוהים מהלקוחות — בין 200 ל-450 שקלים לפגישה, ולעיתים אף אלפי שקלים בעבור “קמעות” ו”טיפולים מיוחדים”. באחד המקרים תיארה לקוחה כיצד שילמה כ-70,000 שקל לארבעה קמעות ושירותים נוספים.
כדי להסתיר את ההכנסות מהרשויות, הפקידה הנאשמת את הכספים בארבעה חשבונות בנק שלא היו בבעלותה: שניים מהם נרשמו על שם חברתה הקרובה, ושניים נוספים על שם גבר שאצלו הפעילה את העסק. לפי כתב האישום, מדובר בהכנסות של 2,018,396 שקל שלא דווחו בשנים 2009 עד 2016.
הנאשמת הכחישה את רוב ההאשמות וטענה שהיא רק “אשת קשר” שמעבירה כספים לאנשים אחרים: “האישה הערבייה מג’ואריש”, “המרוקאית מרהט” ו”רב מקובל”. היא טענה כי מקור הכספים הוא בהלוואות משפחתיות, תרומות מבן זוג עלום שם ומשכורות של בני משפחה.
אך השופטת דנה מרשק מרום לא קיבלה את טענות ההגנה. היא קבעה כי “הנאשמת לא אמרה אף לא מילה אחת של אמת בבית המשפט”, וציינה כי התנהלותה הייתה “שיטתית של מרמה ותחבולה”. עוד קבעה כי כל גרסתה לגבי הדמויות שסיפקו את הקמעות היא “גרסת בדים שדינה להידחות”.
במהלך המשפט עלה כי החברה שהחזיקה בחלק מהחשבונות סגרה אותם לאחר שהופעלו עליה לחצים משפחתיים, וטענה כי הנאשמת הציגה לה מצג שווא כאילו הכספים מדווחים כחוק.
השופטת הדגישה כי אמנם לא ניתן לקבוע את מקורו המדויק של כל שקל, אך די בראיות שהוצגו כדי להוכיח את עצם ההעלמה. עם זאת, היא זיכתה את הנאשמת מעבירות של הברחת נכסים, לאחר שהתברר כי הסעיף בחוק שעליו הסתמכה התביעה בוטל עוד לפני הגשת כתב האישום.
לבסוף הורשעה הנאשמת בשמונה עבירות של שימוש במרמה ותחבולה להתחמקות ממס הכנסה לפי פקודת מס הכנסה, וכן בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף. סכומי ההעלמות נעו מעשרות אלפי שקלים ועד מאות אלפים בכל אחת משנות התקופה הרלוונטית.
התרעות פיקוד העורף