התלוננה על דג בפייסבוק — שילמה ביוקר בבית המשפט

האירועים החלו לפני כשנה, כאשר הנתבעת ביקרה במעדנייה ורכשה דג לבקית מיובש. למחרת שבה למעדנייה בטענה שהדג מדיף ריח רע ודרשה להחליפו, אך המוכרת, בתה של בעלת המעדנייה, סירבה לבקשה. בתגובה לסירוב, החליטה הנתבעת לפרסם את חוויתה בקבוצות פייסבוק ברוסית.

בפרסום הראשון בקבוצת "הרשימה השחורה של ישראל" כתבה: "קניתי אתמול דג מיובש, פתחתי בבית, הוא מסריח. הבאתי אליהם, סירבו לקבל, התחצפו, איחלו לאמי מחלות... אל תלכו לשם". לרשומה צירפה צילומים של המעדנייה והמוצר. בפרסום שני, שהועלה בקבוצה אחרת כתבה: "חנות מזעזעת במרכז, מול העירייה. מכרו לי דג מסריח, סרבו לקבל חזרה ובנוסף התחצפו".

בעלת החנות שנפגעה מהפרסומים, החליטה להגיש תביעה בסך 100,000 שקל בטענה ללשון הרע ופגיעה בפרטיות, בנוסף לדרישה להסרת הפרסומים. לטענתה, הלקוחה כינתה את המעדנייה בביטויים פוגעניים ותיארה את יחס העובדים כ"מתחצפים ומאחלים מחלות".

הנתבעת, מנגד, טענה שאין בפרסומים לשון הרע וכי מדובר בביקורת צרכנית לגיטימית. היא ביססה את טענותיה על כיתוב מדבקה על המוצר שכללה את הספרות "27-02-35", אותן פירשה כתאריך תפוגה מופרך בשנת 2035. עוד טענה שהמוכרת קיללה אותה במילים "שהכסף ילך למחלות של אימא שלך".

השופט יניב הלר דחה את טענות הלקוחה לחלוטין. בפסק הדין הוא קבע כי "הנתבעת לא הוכיחה כלל כי הדג היה מקולקל או 'מסריח'" וכי הסבריה של התובעת לגבי המדבקה "שכנעו" את בית המשפט, כאשר הספרות 27-02 מציינות תאריך שקילה במעדנייה ומדובר בסימון פנימי, בעוד שתאריך התפוגה המפורש היה 11.5.2024.

השופט גם דחה את הטענה בדבר קללות מצד המוכרת וציין כי עדותה "הותירה רושם אמין" כאשר הסבירה שכמוכרת במעדנייה "אין לה כל עניין לקלל לקוחות, דבר שעלול להביא שם רע לעסק של אימה".