כמעט שנתיים שבענו שקט מפיגועים באזור ירושלים, שנתיים של מאבק יומיומי בתוך תקופת מלחמה. אירוע כזה מחזיר את כולם לעסוק בסוגיית החשש הכבד מהפיגוע הבא - זה שיכול להפתיע אותנו כמעט בכל יום, במיוחד נוכח המראות שאנו נחשפים אליהם מדי יום: עשרות פלסטינים, שוהים בלתי־חוקיים (שב"חים), שמחפשים כל דרך לחדור אל שטחי מדינת ישראל, בין אם דרך פרצה בגדר, בין אם באזור שבו הם יוצרים את הפרצה, ובין אם בטיפוס על סולמות וחבלים מעל לחומה.
נכון, חלקם הלא מבוטל מגיעים לכאן מתוך כוונה למצוא עבודה, אבל אותם אלו שנכנסים בנסיבות אחרות מחייבים את כולנו לגלות משנה זהירות - וכן למנוע כניסה מכולם כאחד.
הפחד מציף כל אזרח בישראל, ובוודאי שבגזרת ירושלים. הוא אמור להדיר שינה מעיני כל מי שמהווה חלק ממערך הביטחון של מדינת ישראל - בין אם בשב"כ, האמור לספק את המידע המודיעיני המוקדם, בין אם בצבא, שאמור למנוע את הגישה לעבר תוואי הגדר, ובין אם המשטרה ומג"ב, שאמורים לאתר ולעצור את השב"חים שחדרו לשטחי המדינה. באזור לא מבוטל כמו בעוטף ירושלים נדרשים ללכוד אותם כבר על התוואי.
מה שחשוב להדגיש כבר כאן זו העובדה שבשנים האחרונות עולות פעם אחר פעם דרישות לשיפור החומה וגדר המערכת, להצבת מצלמות שיסייעו לכוחות - "כי הרי לא ניתן להציב שוטר או לוחם על כל מטר בגדר", כפי שאומר בכיר במערכת הביטחון - וכמובן להקצות כוח אדם ואמצעים, לרבות אמצעים טכנולוגיים מתקדמים, שיסייעו במאבק הבלתי־מתפשר המוגדר "חתול ועכבר" נכון להיום. זאת מאחר שבזמן שהכוחות מוסטים לעבר נקודה מסוימת, הפלסטינים עוברים לאזור אחר בתוואי שאורכו נאמד סביב 176 ק"מ רק בגזרת העוטף.
אם מתייחסים לכלל המעברים ברחבי המדינה - בדרום הרחוק, בצפון סמוך לעפולה, באזור השומרון וגם באזור השרון כמו בבת חפר - ההערכה היא כי מדי יום נכנסים לתחומי המדינה אלפי שב"חים, ורק מאות מהם נתפסים בזמן אמת, נעצרים ומורחקים אל מעבר לגדר בחזרה. בעוטף ירושלים, שמהווה את הגזרה החמה, חולפים חלק לא מבוטל מאותה כמות שב"חים, ומאות מהם נעצרים על ידי הכוחות באזור. יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שמספיק מחבל בודד שיצליח לחדור כדי להוביל לפיגוע רצחני ולאסון שכולנו חוששים ממנו.
למרות שהיד על הדופק והעיניים בוחנות, עדיין יש לנו לא מעט חששות וסיבות לדאגה שבכל רגע נתון עלול להגיע הפיגוע הבא. את זה אומר כל מי שמבין משטרה או צבא, כל מי שחי את מערכת הביטחון. "אם לא היינו חושבים כך לא היינו צריכים להיות בתפקיד", אומר ל"מעריב" קצין בכיר במשטרה. "יש פרצות שאפילו רכבים יכולים לעבור דרכן. יש מקומות שפלסטינים מגיעים עם מספרי ברזל ויוצרים את המעבר ובאותו רגע עוברים עשרות או מאות - ולך תחפש אותם. בסופו של יום המשטרה מקבלת אותם כנתון עובדתי והיא עושה הכול כדי לאתר אותם ולעצור אותם, תוך נקיטה צעדים מחמירים ונוקשים כלפי מסיעים, מעסיקים ומלינים, מימוש צווי סגירה מינהליים ופעילות מבצעית שוטפת. מעבר לגדר בשטחי הרשות יש אחריות כבדה על צה"ל ולכן הפעילות חייבת להיות משולבת מחשיבה משותפת. אין פה אשם בודד או כשל יחיד - אלא בטוב ובפחות טוב, אחריות כוללת".
"כל קו התפר שבתוך מדינת ישראל זה מרחב מאוד מורכב"
"שלושה דברים שאני רוצה שיהיה ברור לציין אותם. יש פה בעוטף ירושלים עשרות לוחמים ולוחמות, מפקדים ומפקדות, שעושים ימים כלילות כדי לדאוג לביטחון המדינה. יום־יום, לילה־לילה, משקיעים את כל כוחם, גופם ונפשם לטובת המשימה הזאת להגנה על המדינה. חשוב שזה יבוא לידי ביטוי, כי הם עושים את זה במסירות אין־קץ. דרך אגב, לא רק לוחמי העוטף, אלא כלל לוחמי מג״ב ושוטרי משטרת ישראל," אמר.
תנ"צ ערן לוי מדגיש כי "כל פרצה שאנחנו מזהים - אנחנו פועלים מול הצבא שיתקן אותה. בסוף יש פה אחריות משותפת של כלל הגופים והגורמים: שלי באופן אישי, של משטרת ישראל, של צה״ל ושל השב״כ. יש פה אחריות משותפת. האחריות שלנו היא בעצם להגן ולוודא שאירועים כאלה לא יקרו. כל אחד בתחום האחריות שלו וכל אחד בסביבת הפעולה שלו. ולכן חשוב גם את זה להבין - יש פה אחריות מערכתית של כלל המערכות".
בהמשך הוא מתייחס גם לבנייה הצמודה לגדר: "יש פה בנייה שנבנתה בצמוד לתוואי לאורך השנים האחרונות. זה לא נולד אתמול, כן? יש פה אזורים מאוד מאוד מורכבים שאנחנו פועלים בהם עם כל המורכבות ועם כל האתגר המקצועי שיש שם, וכמו שאמרתי - בנחישות, בצורה מקצועית, וכפוף ללא מעט מגבלות".
"נערכים לכל אפשרות שיהיה פיגוע - עם התרעה ובלי"
"בנושא המעברים יש לי 16 מעברים בעוטף ירושלים, שגם כוחות צה״ל שכפופים אליי, גם כוחות משטרת ישראל שכפופים אליי וגם הכוחות, מן הסתם, של משמר הגבול פועלים במעברים האלה כדי לאבטח את כל המשתמשים בו".
"עוברים במעברים האלה בשנה 100 מיליון משתמשים. וגם שם עומדים לוחמים אמיצים ולוחמות עם מפקדים נחושים, שפועלים כדי שיהיו דרך המעברים מפרגים בשום יום ובשום לילה ובשום חג - ומקריבים את הכול כדי שהדבר הזה יקרה".
"במעברים יש אתגרים של מסמכים ותיעוד מזויף וניסיונות להתל בנו, רכבים עם דפנות כפולות שנתפסים פה, ואוטובוסים עם גגות כפולים שאנחנו תופסים - עם שב"חים שמנסים לחדור, וזיהוי תיעוד, ובכל מיני אמתלות כאלה ואחרות מנסים לחדור אותנו. אבל כמו שאמרתי - פועלים שם הלוחמים יום־יום כדי לסכל את הדבר הזה וכדי למנוע את הדבר הזה. ועוד פעם אני אומר - יש פה אחריות משותפת.
האחריות היא לא רק על הקו או על המעבר עצמו. האחריות היא מורחבת בשביל כלל הגופים לפעול לטובת הדבר הזה. או שבקצה הם עוברים במעבר או במחסום - זה ברור לך. אני מדייק במה שאני אומר, אוקיי? אני אומר לך מה האחריות שלי ומה האחריות המורחבת של כולנו. ביטחון זה לא עסק פרטי של אף אחד. ביטחון זו דרך חיים, זה משהו שכל מי שלובש מדים מבין אותו".
"אני אגיד ככה. תראה, אני עמל כדי להגדיר פה פרמטרים שונים בכל מה שקשור במכשול, כל מה שקשור באמצעים וכל מה שקשור במענה המבצעי. בסדר? הסגרות אחרות. וכן, יש פה הפעלה מאוד נוקשה. אנחנו מאוד היקפיים ומרגישים את זה מאוד פה, בצד השני של החומה. אני יכול להגיד שכמה שינויים נעשו. אחד - הקמנו פה פלוגה של חרדים נוספת בעוטף ותוספת סד"כ משמעותית. האם אנחנו צריכים עוד סד"כ משמעותי? התשובה היא חד־משמעית כן. זה לא מעט, ובגלל זה אנחנו עושים את הכי טוב ממה שיש. אבל ההקמה של הפלוגה הזאת היא משמעותית בנקודת סד"כ.
אני יכול להגיד שהוראות הפתיחה באש הותאמו להוראות הפתיחה באש הנהוגות בצה״ל, ביחד עם היועמ"ש של משטרת ישראל וצה״ל, בהובלת מפקד מחוז ירושלים ואלוף הפיקוד. בסופו של דבר מפקד המחוז מוביל את הדבר הזה. הובלנו את הדבר הזה כדי שיתקיים - וזו משמעות טובה בהיבט הזה".
"זה בדיוק מה שאמרתי. הבאתי פה תפיסת הפעלה ששמה כרגע עבודה על השולחן - לא בגלל הפיקוח, עוד לפני - מענה בשלושה פרמטרים: גם תפיסת הפעלה בסד״כ, גם באמצעים (זה לא רק מצלמות, זה הרבה דברים אחרים נוספים), וגם בהיבט של המכשול. נטפל בו איפה שצריך, לקדם אותו, לשפר אותו, לייעל אותו ולעשות את ההתאמות בחלק הזה. הטיפול במכשול הוא לא פשוט, הוא גם באחריות של הצבא לטפל בו. אנחנו עושים את זה מולם".
"אני יכול להגיד לך שאנחנו מונעים ממאות שב"חים כל יום וכל לילה להיכנס לשטחי מדינת ישראל. יש ניסיונות חדירה. יש את הנתונים שהצבא עוקב אחריהם מהצד שלו ומעדכן אותנו. אנחנו חלוקים על המספרים, אבל אנחנו גם מונעים ממאות להיכנס מדי יום, וזה לא פחות חשוב. אנחנו עוצרים, מסכלים, בצורה כזו או אחרת, כדי שהם לא ייכנסו. כמה כמותית? אני לא רוצה לתת לך סתם מספר".
נכנסים פה עשרות אלפים מדי יום.
"עשרות אלפים? לא, לא, ממש לא בכזו כמות. מדי יום - באלפים. מי שאומר אחרת פשוט מנותק. עכשיו, יכול להיות שנכנסות כמויות גדולות של שב״חים מכל מרחב התפר. מרחב התפר - זה אומר מנחל בזק, תעשה את הלופ עד הדרום, לפיתחה שם ליד מיתר, שזה ליד דרום הר חברון. האם כל השב״חים עוברים פה? התשובה היא חד־משמעית לא. האם נכנסים רק מפה? התשובה חד־משמעית לא. האם נכנסים? נכנסים. מצליחים לחדור אותנו בחלק מהמקומות? כן. אנחנו עושים את הכול כדי למנוע את זה. אנחנו עושים תחקירים, לומדים, משפרים, מסכלים".
"אני יכול להגיד לך שהגזרה שלי בלבד - התוואי זה 176 קילומטר, של עוטף ירושלים בלבד. ויש גם מספר פתחים בלי גדר, כן? בגלל החלטות כאלה ואחרות, החלטות משפטיות - שנים אין שם גדר. למשל בית איקסא, כפר פלסטיני שנמצא בתוך התחום הכחול, מה שנקרא בצד שלנו - הוא ללא גדר".
"אנחנו כל יום קמים בבוקר, ולא הולכים לישון גם בלילה. נערכים לכל אפשרות שיהיה פיגוע - עם התרעה ובלי התרעה. אם זה במעברים נגד כוחותינו, אם זה בשטחים נגד אזרחים - התפקיד שלנו לשמור ולהגן עליהם, אם זה בצבאי, אם זה ביישובים. זה החיים שלנו. לשם כך נועדנו - לקום בבוקר ולעשות הכול שלא יהיה פיגוע. אנחנו מבינים את זה עד הסוף, ובשביל זה אנחנו כאן, כדי שזה לא יקרה".
"עד שכל הדבר הזה לא ייסגר, אני לא רוצה לגעת בזה, בסדר? יש כמובן תחקירים עדיין. היום אנחנו יושבים, מכירים את האירוע, יש לא מעט תובנות שאנחנו לומדים מהן".
"יש לנו גם פה מקומות שבהם הם יורדים ומטפסים עם חבלים וסולמות, מגיעים לחומה, מנסים לעבור אותה - כל יום מחדש, כל פעם מחדש, ולא מעט מקומות. מקומות מאוד, בוא נגיד, יותר 'פינים', ששם אנחנו מגיבים לכל האירועים האלה. לא רק שם - בכל המקומות. אבל יש מקומות מאוד פינים שאנחנו מכירים אותם, ואנחנו אורבים להם שם, משני הצדדים של הגדרות".
"אני אהיה מנומס, בסדר? אנשים לא תמיד יודעים מה הם אומרים. לפעמים הם עומדים במקום שהוא בכלל לא רלוונטי. לא כל מה שאומרים שכל אחד עומד ומדבר זה מעיד על שליטה בחומר. יש איזה ספורט לאומי כזה".
מה אתה מזהה כבעיה הגדולה של מדינת ישראל?
"תראה, יש דברים שאני אומר בפורומים של מקבלי החלטות - שאני לא אגיד לך אותם. בסוף הוטלה עליי האחריות ואני לא מתנער ממנה. אני יודע על מה אני אחראי, מה זה אחריות - ואני לוקח את האחריות עלי".
התרעות פיקוד העורף