בראיון למעריב לאחר מעצר החשודים, חימל מתארת מצב נפשי קשה. “חשבתי שזה יהיה יותר טוב ביום השלישי, אבל ההפך. היום היה לי באמת יום מאוד קשה. יום שבכיתי", היא מספרת.
גם חדשות המעצר לא הצליחו להרגיע אותה במלואן. "זה הרגיע אותי שכן נתפסו, אבל זה עדיין מלחיץ אותי, מכניס אותי לעוד מחשבות. מה יהיה עכשיו, האם יאמינו להם, האם ישחררו אותם, האם ייקחו את העונש שלהם כמו שצריך", היא מסבירה. "בגלל החוסר אמון במשטרה אני מאוד רוצה להאמין, שכן יפעלו בתיק הזה כמו שצריך".
חימל מספרת שבעקבות פרסום המקרה החלו להגיע אליה עדויות על מקרים דומים שלא דווחו. “התחילה לספר לי חברה שקרה לה אותו דבר לפני שנתיים. היא הייתה בתחנת אוטובוס בשבטי ישראל, ואחד יהודי זרק עליה גרעינים על הפנים בתוך תחנת האוטובוס", היא מספרת. “למזלה, נערים שהלכו לצופים ראו אותו ורצו אחריו, אבל הוא ברח. זה לא פורסם, זה לא נכנס לשום מקום”.
“פתאום עכשיו עולים דברים ועולים סיפורים”, היא אומרת, ומוסיפה בכאב: “אני באמת ילדה שגדלה ונולדה והייתה בעג’מי וברחובות של עג’מי כל הילדות שלי. אף פעם לא הרגשתי שום פחד משום דבר. אנחנו חיים ביחד כל הזמן, חוגגים אחד עם השני את כל החגים הנוצרים, היהודים והמוסלמים. כולנו יחד”.
למרות הפחד שחווה, חימל רואה במקרה שעברה חלק ממשהו גדול יותר. “אני מבינה שזה גורם חיצוני שנכנס לתוך יפו והוא מנסה להפחיד את התושבים של יפו במקום שהם חיים בו. אני יודעת את זה, ואנחנו, לא רק אני אלא כולנו יודעים את זה”, היא מצהירה.
בית המשפט קבע אתמול שקיימת תשתית ראייתית נגד החשודים והאריך את מעצרם בשישה ימים. המשטרה מציגה את האירוע כתקיפה מתוכננת על רקע גזעני של שלושה נערי גבעות שהורחקו מיהודה ושומרון.
"אני מקווה, אני רוצה להאמין באמת, שבאמת המשטרה ובית המשפט יעשו את מה שצריך לעשות כדי שהחוסר ביטחון והאחדות שנמצאת ביפו, והיופי של יפו עם האחדות הזאת, תישאר ורק תפרח לדברים הכי טובים שיש", חימל מסכמת.
התרעות פיקוד העורף