התביעה הוגשה בעקבות חילופי דברים ברשת החברתית טוויטר, לאחר שדיסטל פרסמה קטע וידאו מדברי קצין בצה"ל שעסקו בכשירות אנשי מילואים, וכתבה עליו: "תראי מה עשית, שקמה". רוני הגיב לפרסום בביקורת חריפה כלפי דיסטל. בהמשך השיבה דיסטל בפרסום נוסף, שבו כינתה את רונן בין היתר "ערב רב" וכתבה כי "הידיים – הן מגואלות בדם". רונן מיקד את תביעתו בביטויים אלה, וטען כי יש בהם ייחוס אחריות לטבח וכי מדובר בלשון הרע חמורה.
לטענת רונן, הפרסום נצפה על ידי מאות אלפי משתמשים, הופץ מחדש ועורר תגובות פוגעניות כלפיו. הוא ציין כי הוא פעיל בארגון "אחים לנשק", שירת שירות משמעותי בצה"ל, וכי הדברים שנכתבו עליו אינם אמת. סכום התביעה הועמד על חצי מיליון שקלים, לצד דרישה לפרסום התנצלות.
דיסטל ביקשה לדחות את התביעה על הסף, וטענה כי עומדת לה חסינות מהותית כחברת כנסת. לטענתה, הפרסומים נעשו במסגרת מילוי תפקידה ובעניין ציבורי מובהק המצוי בלב השיח הציבורי. עוד טענה כי פעילותו של רונן ושל הארגון שבו הוא פעיל פגעה בכשירות צה"ל ובביטחון המדינה, וכי דבריה הם הבעת דעה בנושאים בעלי עניין ציבורי.
בית המשפט קבע שחוק חסינות חברי הכנסת מעניק חסינות רחבה להתבטאויות שנעשו במילוי התפקיד או למען מילויו, כל עוד הן נותרות בתוך "מתחם הסיכון הטבעי" של הפעילות הפרלמנטרית. נקבע כי הביטוי הפוליטי הוא כלי עבודה מרכזי של חבר הכנסת, וכי גם התבטאויות קשות, שאינן מגיעות כדי תמיכה במאבק מזוין, חוסות תחת החסינות.
בהחלת העקרונות על המקרה, קבע השופט כי הרשתות החברתיות הן כיום זירה מרכזית לפעילותם של נבחרי ציבור, וכי הפרסום נעשה באמצעות חשבון הנושא את כותרת הנתבעת כחברת כנסת. עוד נקבע כי מדובר בתגובה ישירה לפרסום קודם של רונן, שנגע בלב העשייה הציבורית והפרלמנטרית של דיסטל, וכי אין מדובר בעניין אישי פרטי אלא במחלוקת ציבורית עמוקה.
על רקע זה נקבע כי גם אם הפרסומים בוטים ואינם מכבדים, הם נופלים לגדר שיח פוליטי בעניין ציבורי, ולכן חוסים תחת החסינות המהותית. התביעה נדחתה על הסף, ובנסיבות העניין נקבע כי לא ייפסקו הוצאות - זאת בניגוד לתביעה של אליהו נגד לפיד, שם נקבע כי אליהו יפצה את לפיד.
התרעות פיקוד העורף