האסון התרחש ב-5 בספטמבר 2016, במהלך השלמת עבודות הבנייה של החניון - כשלושה שבועות לפני תאריך היעד לפתיחתו לציבור. קריסת החניון אירעה בעקבות עומס של כשליש מהעומס שבו התקרה הייתה צריכה לעמוד על פי התקן. החניון היה מבנה תת-קרקעי שיועד לספק כ-500 מקומות חניה.
אבל לאור חוות דעת חד-משמעיות של מומחי פסיכו-גריאטריה מטעם המדינה ומטעם ההגנה, שקבעו כי מצבו הרפואי של צחר לא יאפשר לו לעמוד בתנאים של מאסר בפועל ולכן יש לבחון חלופה אחרת שאינה דורשת את הוצאתו מביתו, ביקשה הפרקליטות לגזור עליו מאסר על תנאי ופיצוי של לפחות 200 אלף ש"ח עבור כל משפחת מנוח. הפרקליטות ציינה בטיעונים לעונש שאלמלא גילו ומצבו הרפואי, מתחם הענישה היה מתחיל מ-6 שנות מאסר.
השופט אור ממון ציין בגזר הדין כי "בין הצדדים אין חולק באשר למצבו הרפואי של הנאשם. מצב זה לא מבוסס על התרשמות גרידא אלא על חוות דעת שהוגשו בהסכמת הצדדים, כאשר הנאשם נבדק פיזית גם על ידי מומחה התביעה. המאשימה שקללה את מצבו של הנאשם, וזאת מבלי ש'קיבלה' דבר עבור עמדתה המקלה, שהרי לא מדובר בהסדר טיעון, אלא מדובר בעמדה עונשית עקרונית של המאשימה, כמייצגת האינטרס הציבורי הכללי בנסיבות תיק זה – וכאשר השקלול שביצעה המאשימה הובילה לעתור להשית על הנאשם ענישה צופה פני עתיד חלף עתירה להשתת מאסר בפועל".
התרעות פיקוד העורף