עוד הוסיפה: "לא אחת אנחנו ואנשינו נתקלים ביחס לא הולם בדיוני הממשלה והכנסת, בלשון המעטה. אף נתקלנו באיומים. הזלזול בגורמי המקצוע השונים במדינה מופגן. זוהי סביבת עבודה מאתגרת. אני מכירה היטב את פרקליט המדינה, את המשנים שלי ואת החומר שממנו קורצו המשפטנים בשירות הציבורי – לא נרתע. הסיפור הוא לא אנחנו, אלא השליחות הציבורית. נמשיך בדרכנו, באופן ישר ונחוש, במקצועיות ובענייניות.
במקביל למערכה הצבאית מנהלת מדינת ישראל מערכה משפטית. אנו פועלים להדוף טענות חסרות בסיס שהועלו נגד המדינה, בין היתר בבית הדין הבין לאומי לצדק בהאג בהובלת דרום אפריקה. קצרנו הישגים משפטיים, אך לא נרפה עד שסיפור מתקפת הטרור הנפשעת והאכזרית של ה-7.10 יסופר במלואו והטענות נגד ישראל יידחו.
אעדכן, כי לאחרונה הגשנו בשם מדינת ישראל את כתב ההגנה מול טענת הג'נוסייד המופרכת של דרום אפריקה. מסמך המשתרע על כ-1,000 עמודים. תוצר של עבודה יום וליל של עשרות משפטנים אצלנו במחלקה הבינלאומית ובשירות הציבורי כולו. עמדנו על כך שהתביעה הדרום אפריקאית מעוותת את הדין ואינה נתמכת בראיות".
מיארה יצאה נגד הטענות השקריות בדבר פשעי מלחמה שישראל מבצעת: "האשמת מדינת ישראל בהפרת האמנה למניעת הפשע של השמדת עם היא שקר גס. ניצול ציני ופסול של הליכי המשפט הבינלאומי. החל מהשבוע הראשון של המלחמה עסק צוות גדול במיוחד של חוקרי משטרה, אנשי צבא ופרקליטים מפרקליטות המדינה בחקירת פשעי החמאס ביישובי העוטף, בליקוט הראיות נגד המחבלים ובגיבוש כתבי אישום חמורים. הראיות שנאספו מזעזעות ומוכיחות באופן חד משמעי כי חמאס הוא ארגון רצחני שטבח ישראלים בשל היותם כאלה, ולמעשה את כל מי שנקרה בדרכו. לעומת זאת, הכוונה של ישראל לאורך המלחמה הייתה ברורה, לחסל את ארגוני הטרור, למגר את האיום ולהחזיר את החטופים.
"פאזה קיצונית יותר"
היועמ"שית טענה כי הממשלה ממשיכה בניסיון לקדם את הרפורמה המשפטית: "מחויבות המדינה לחוק ולמשטר דמוקרטי חשובה בכל עת, ובימים אלה אנחנו בשעת מבחן מיוחדת. הכרסום בחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית הואץ מאוד בתקופת המלחמה. אנחנו מצויים במה שניתן לכנות "שלב ב'" של הרפורמה המשפטית. "פאזה" קיצונית יותר של המהלך. אם בעבר התייחסנו לכך שדמוקרטיות נופלות בצעדים קטנים, בשל הקרבה לתום הקדנציה של הכנסת הנוכחית נפתח מרוץ לחיסול המוסדות הדמוקרטיים. אם בעבר הדאיגה אותנו חולשת מערכת הבלמים והאיזונים בדמוקרטיה הישראלית, החשש היום כבד יותר.
שלב ב' של הרפורמה מציב סימן שאלה, על עצם הרעיון כי בכלל נדרש ריסון על כוחו של השלטון. אפנה זרקור לשתי מגמות עכשוויות, שצריכות להדיר שינה מעיני כולנו. מגמה ראשונה: נרמול אי-ציות להחלטות בית המשפט הרשות השופטת באמצעות בתי המשפט היא הבלם המרכזי, אל מול כוחה של הרשות המבצעת. בית המשפט הוא המגן על האזרח מפני עריצות ומפני שרירות. לכן המאמץ שהלך וגבר בעת האחרונה לקעקוע הלגיטימיות של פסיקת בית המשפט, מסוכן מאין כמותו.
הניסיון של הרשות המבצעת וגורמים נוספים, לצרוב בתודעה הציבורית תפיסה לפיה החלטות מסוימות של בית המשפט העליון אינן חוקיות, ולכן מוצדק שלא לציית להן, מסוכן מאין כמותו. כך גם ההתנהלות של גורמים שונים מהקואליציה, שאינם מאפשרים לדיונים בבית המשפט להתנהל כסדרם, ומנסים לשבש אותם. המשמעות של "נרמול" אי-הציות היא שהממשלה תבחר לציית רק להחלטות שנוחות לה. במילים אחרות, כוח שלטוני בלתי מרוסן, בואכה אנרכיה.
מדובר בשינוי טקטוני של שיטת המשטר. אלמלא נתעשת, ויפסקו פעולות מצד גורמי שלטון לקעקוע מעמדה של הרשות השופטת, לא ירחק היום שבו פסק דין של בית המשפט ייתפס בעיני הציבור כבלתי מחייב. רצונה של הממשלה ותו לא, הוא שייקבע. בלי בלמים, בלי מרסנים. בלי דמוקרטיה. וחשוב להבין - גלי ההשפעה של המתקפה על בית המשפט אינם צפויים. קל להצית את האש. קשה לשלוט בגובה הלהבות. יש מי שישאל, אם הממשלה אינה מצייתת להחלטות בית המשפט, מדוע יתר המוסדות והציבור מחויבים בכך?".
היועמ"שית נגד חוק מח"ש
כמו כן, היועמ"שית בחרה להזהיר מפני חוק מח"ש ופיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה: "אכיפת החוק היא קודש הקודשים של מערכת המשפט. עליה להיוותר חפה מכל השפעה פוליטית. אכיפת חוק המובלת על-ידי אינטרסים פוליטיים, היא מאפיין של משטרים חשוכים. משטרים שישראל לא רוצה להידמות אליהם. לצערי, אנחנו כבר לא על קו הזינוק של המסלול להפיכת מערכת אכיפת החוק לכלי שרת בידי השלטון, אלא הרבה מעבר לכך. לא אוכל במסגרת הזמן שנתונה לי להתייחס לכל היבטי הבעיה. אתמקד בשני דברי החקיקה שמקודמים בימים אלה בכנסת, המכונים חוק הפיצול וחוק מח"ש. מדובר בשני חוקים החולקים את אותו רציונאל; שליטה פוליטית בגופי אכיפת החוק והמשפט הפלילי; הם משלימים זה את זה.
הם גם ממשיכים את הקו שהוביל את השר לביטחון לאומי והקואליציה להתעקש על כך שפקודת המשטרה לא תכלול את ההוראה המתבקשת לפיה המשטרה חייבת לפעול באופן ממלכתי וא-פוליטי, ותאפשר לשר להתערב בחקירות. עם העברת חוק הפיצול וחוק מח"ש מערכת אכיפת החוק במדינת ישראל תשנה לגמרי את אופייה.
מדובר בשינוי תפיסתי ועקרוני. במקום אכיפת חוק עצמאית; נקבל אכיפת חוק המושפעת מאוד מאינטרסים פוליטיים ומצרכי הממשלה המכהנת והשרים עצמם. הכינוי חוק ה"פיצול" מטעה. כאילו מדובר במעין שינוי ארגוני, כמעט טכני, חלוקת סמכויות בין פקידים. בפועל אין זה פיצול, אלא ריסוק.
ריסוק המעמד המקצועי והעצמאי, הן של היועץ המשפטי לממשלה והן של התובע הכללי. הפיכתם של שומרי הסף והאמונים על אכיפת הדין במדינת ישראל לכאלה התלויים בדרג הפוליטי. אחת הטענות שמעלים מנסחי החוק היא שהם הקפידו להותיר בגזרת התובע הכללי החדש ערובות מסוימות לשמירה על מידה מסוימת של עצמאותו.
בעוד היועץ המשפטי החדש יהפוך באופן כמעט מוצהר למשרת אמון, התובע, לכאורה, ייהנה מכמה הגנות, גם אם חלשות. אבל, הפרטים מגלים את התמונה העגומה. מנסחי החוק כללו בו מנגנונים שונים, "Backdoors", למיסוד השפעה פוליטית על התובע הכללי ולהתערבות פוליטית בתיקים קונקרטיים. ועדת שמגר קיימה עבודה מעמיקה ביותר והגיעה למסקנה חד משמעתית שכדי להגן על שלטון החוק וזכויות האדם היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי חייבים ליהנות מעצמאות מקצועית ואי-תלות בדרג הפוליטי. וכן, ועדת שמגר, שללה את רעיון הפיצול.
חוק מח"ש מוסיף נדבך משמעותי לפוליטיזציה של מערכת אכיפת החוק. המשמעות של מח"ש פוליטית היא הרתעת חוקרי משטרה מלעסוק בתיקים של אנשי שלטון ומקורביהם. המשמעות של מח"ש פוליטית היא גם אכיפת יתר של שוטרים כלפי קבוצות שאינן אהודות על השלטון. אזרחי המדינה ירגישו את השינוי ברחוב, במשחקי הכדורגל ובעצרות מחאה. עמדתי על מגמת ההקצנה וההאצה של השינוי המשטרי. זה איננו דיון תיאורטי במשפט חוקתי.
יש לו השלכות מעשיות ומיידיות. המחירים החברתיים, הכלכליים והדמוקרטיים של הפגיעה בבית המשפט, של הפוליטיזציה של אכיפת החוק, ושל שורה של צעדים אנטי-דמוקרטיים נוספים שמקודמים כעת, יהיו כבדים מאוד. את חלקם אנחנו כנראה כבר משלמים. פתח לשחיתות בקנה מידה גדול; הפיכת מערכת אכיפת החוק לכלי לשימור הכוח השלטוני ולדיכוי מתנגדים לשלטון; הרתעת שומרי סף, תקשורת חופשית וארגונים אזרחיים; אפשרות השפעה על היכולת לקיים בחירות הוגנות.
השינויים מתרחשים במהירות, אבל תיקון הנזקים לא יהיה מהיר. קשה יהיה להחזיר את הגלגל לאחור. זהו רגע מבחן גדול לכולנו. עם שירות ציבורי כזה נעמוד במבחן. נמשיך למלא את חובתנו לסייע לממשלה, לממש את מדיניותה. זהו המצב האידיאלי. כך אנו נוהגים מידי יום. בד בבד, נמשיך לעמוד על גבולות הדין. לא ניתן יד לנרמול הפרת החלטות של בית המשפט. לפוליטיזציה של מערכות אכיפת החוק. ולפגיעה במנגנוני המשטר הדמוקרטיים. אנו המשפטנים בשירות הציבורי חבים חובת אמונים לציבור. לכן איננו יכולים לנהוג אחרת.
עו"ד ענת מיסד כנען, הסניגורית הציבורית הארצית, נשאה גם היא דברים במהלך הכנס: "את דבריי הבוקר אבקש לייחד לשינויים יסודיים באופן עשיית המשפט שהבינה המלאכותית צפויה לחולל. דוגמא ראשונה, פשוטה יחסית ואינטואיטיבית עניינה בקלות המופלגת בה ניתן לזייף ראיות באמצעות כלי בינה מלאכותית לא נדרש תחכום או מומחיות ללא קושי ניתן לייצר תמונות, קבצי שמע, סרטונים הנחזים כמתעדים דברים שאירעו- אף שבמציאות לא התרחשו מעולם. מתלוננים בפלילים יוכלו להפליל אדם- הפללת שווא - על בסיס ראיה מזויפת, ובאופן דומה, חשודים ונאשמים יוכלו להתבסס על ראיות מזויפות שכאלה בבואם להתגונן.
האמצעים לזיוף נגישים לכל, והם הולכים ומשתפרים במהירות אנחנו כבר פחות רואים שש אצבעות בתמונות שחוללה הבינה איכות הזיופים הגבוהה מעוררת דאגה. וכשמפתחים אמצעים טכנולוגיים לזיהוי זיופים, המזייפים מפתחים את הזיוף שיגבר עליהם, הטכנולוגיה מאפשרת עוד ועוד. והאתגר המרכזי- שכל זה קורה בתוך המכונה, וככל שלא נתערב עתה, וככל שהמכונה תשתכלל, והיא תשתכלל- לא נדע להתחקות אחר מהלכיה ושיקוליה".
התרעות פיקוד העורף