לוין הפסיד בבג"ץ מול השופט עמית - והנימוק האחרון היה החשוב מכולם

מדובר בסמכויות שבהם החוק מחייב שיתוף פעולה לשם: מינוי נשיאים וסגני נשיאים לבתי המשפט השונים; מינוי שופטים עמיתים; מינוי רשם לבית המשפט העליון; ומינוי שופטים, או שופטים בדימוס, לכהונה בוועדות השחרורים.

תגובת לוין לפסיקה נגדו: "באופן נדיר, אני בהחלט מסכים עם הקביעה בפסק הדין שראוי ששר המשפטים יעבוד בשיתוף פעולה עם נשיא בית המשפט העליון, כשיש כזה".

ניסיונות לפגוע בלגיטימיות של המינוי

בית המשפט עליון קבע, כי את מכלול הפעולות של השר ביחס למינויו של השופט עמית לתפקיד נשיא בית המשפט העליון ניתן לראות רק בדרך אחת: כניסיונות חוזרים ונשנים מצידו לסכל את המינוי, ולאחר שהוא הושלם – כניסיונות לפגוע בלגיטימיות של המינוי. בנסיבות אלו, בית המשפט העליון קבע כי שר המשפטים מנוע מלהשמיע טענות הנוגעות לפגמים שהוא עצמו אחראי להם בשל מעשיו ומחדליו המנוגדים לדין, ולכן דינן של טענות אלו דחייה על הסף.

---

פסיקת בג"ץ - לוין חייב לשתף פעולה עם עמית

בעניין זה הוסבר כי הדרישה החוקית לכך שמספר חבריה של הוועדה לבחירת שופטים לא יפחת מ-7 מתייחסת לעצם כינון הוועדה כגוף בעל סמכויות, ולא למספר החברים שחייבים להיות נוכחים בישיבותיה. לפיכך, ועדה שבה מכהנים 9 חברים מוסמכת לקבל החלטות בהרכב של 6 חברים, ואף פחות, למעט המקרה המיוחד של מינוי שופט לבית המשפט העליון (להבדיל ממינוי נשיא בית המשפט העליון מקרב השופטים שכבר מכהנים בו).

בהמשך לכך, נקבע כי סירובו של שר המשפטים לחתום על כתב המינוי של הנשיא עמית אינו מאיין את תוקף המינוי, מאחר שכתב מינוי שיפוטי עליו חותם הנשיא הוא מסמך בעל אופי הצהרתי-טקסי גרידא, אשר אינו טעון חתימת קיום על מנת שיהיה לו תוקף. בהינתן שבמקרה דנן נחתם כתב מינוי על ידי הנשיא, הותרה שאלה זו בצריך עיון. לבסוף הוסבר כי פרסום דבר המינוי ב"רשומות" – דבר שהשר ממילא היה חייב לעשות – בוודאי אינו מהווה תנאי לכניסת מינוי שיפוטי לתוקף.

מאחר שמלבד טיעונים אלה שר המשפטים לא הציג כל הסבר לסירובו לשתף פעולה עם הנשיא עמית, בית המשפט קבע כי על השר לוין לפעול בשיתוף פעולה עם הנשיא עמית כאשר הדבר נדרש מכוח הדין לצורך מימוש הסמכות. בית המשפט סיים את פסק דינו בהדגשת החשיבות שיש לקידום מהיר של המינויים שהתעכבו עד כה יתר על המידה.

זאת, בראש ובראשונה למען הציבור הישראלי כולו, אשר טובתו היא זאת שצריכה לעמוד לנגד עיני משרתי הציבור כולם. ציבור זה הינו הנפגע העיקרי ממצב הדברים הנוכחי, הכרוך בפגיעה משמעותית באיכות השירות המשפטי לאזרח וביעילותה של אכיפת הדין.