מחיר הנשק ירד
על כך מעידים גם מחיריהם של אמצעי הלחימה, שעברו דפלציה משמעותית. מחירו של רובה, למשל, שעמד בעבר על סכום של 110 אלף עד 130 אלף שקלים, ירד לרמה של 60 אלף עד 100 אלף שקלים, בהתאם לסוגו. אקדח שעלה כ-45 אלף שקלים, נמכר כיום בכ-30 אלף שקלים.
עד להאטת ההברחות ממצרים ומירדן, נכנסו לישראל עשרות אלפי כלי נשק מסוגים שונים, ורובם המוחלט עדיין מסתובב בין סוחרים, עבריינים וגם גורמי טרור. מכון ריפמן לפיתוח הנגב פרסם בסוף השנה שעברה הערכה שלפיה רק בנגב נמצאת כמות של כ-100 אלף כלי נשק כאלה: בעיקר רובים ואקדחים, אך גם מקלעים קלים וכבדים ואמצעי לחימה מתוחכמים.
הטרנד החדש: השכרת נשקים
לצד הכמות הגדולה התפתח גם שוק של השכרת כלי נשק. כך, למשל, רובה M16 מוצע בכ-500 שקלים ליום. מקלע אפשר לשכור בכ-1,000 שקלים, ותחמושת נמכרת במחיר של 7 עד 10 שקלים לכדור. מרבית כלי הנשק ואמצעי הלחימה הוברחו מאז אוקטובר 2023.
משתמשי הנשק אינם מצניעים את עצמם. לעיתים הם אף מבליטים פעולות שביצעו באמצעותו, דרך סרטונים שהם מפרסמים ברשתות החברתיות. הדבר אמנם מוביל לא פעם לתפיסת הנשק שהוצג, אך גם במקרה הזה מדובר בסיפור דומה של איתור והחרמה: תפיסה של שלושה עד חמישה רובים וכלי נשק אחרים במבצע לאיתור נחשבת להצלחה משמעותית. רק תפיסת הברחה של עשרות כלי נשק עולה על כך.
הברחות נשק - שיטת איתור לא יעילה
כאשר עיקר תשומת הלב של כוחות הביטחון מופנית לזירות בצפון ולשטחי הגדה המערבית, יורד משקלה של חסימת הגבולות מפני הברחות. האיתור המצומצם מאוד של נשק בלתי חוקי מצביע, יותר מכל, על שיטות הפעולה שנועדו לכך; ואוחזי הנשק לומדים בכל פעם כיצד להסתיר את אמצעי הלחימה שברשותם בצורה טובה יותר. כלומר, יעילות מבצעי האיתור נמוכה מאוד.
מבצעי המשטרה מתבססים פעמים רבות על מידע מודיעיני מהשטח. ההודעות על תפיסת אמצעי לחימה כוללות בדרך כלל שני מרכיבים: מידע מודיעיני או דיווח על אירוע ירי בזמן אמת. הידיעות על כמויות הנשק הבלתי חוקי מוכרות היטב לכוחות העוסקים באיתורו. אולם בין הידיעות המיידיות והמידע לבין איתור ותפיסה בפועל, המרחק נותר גדול מאוד. אפילו גדול מדי.
הגברת המשילות? דרוש שיתוף פעולה
כאן נכנסים כוחות הביטחון למלכוד, משום שמבצע הנערך בהבלטה, אפילו מעטה, גורר ירידה במרכיב הזה. היחס לאוכלוסייה בפעילות מסוג זה התגלה פעמים רבות כבלתי מתחשב ונטול רסן. די להזכיר את אירועי הפעילות בכפר תראבין: פעילות שהסתכמה באיתור נמוך מאוד של כלי נשק, אך גם בהרוג. שיתוף פעולה מורחב במצב הזה רחוק מלהתקיים.
הגישה הזאת נוסתה ונכשלה. הצורך הדחוף כעת של המשטרה, משמר הגבול ושאר הגורמים העוסקים באיתור אמצעי לחימה בלתי חוקיים, הוא באימוץ שיטות פעולה שיש בהן הכרה באוכלוסייה וכיבודה.
זה כולל, למשל, פעולה ממוקדת נגד מה שהמשטרה אוהבת לכנות "מחוללי פשיעה". כאשר מתקיימת פעולת מעצר של עבריינים בערים וביישובים ישראליים, היא נעשית מבלי להכריז על כלל התושבים בהם כפורעי חוק. גם כשהפעולה מתבצעת כלפי דייר המוכר כשותף לפשע בבניין מגורים, היא נעשית בדירתו בלבד. כאשר אין שכנים שותפי עבירה, המשטרה אינה נכנסת לדירותיהם. זו פעולה מכבדת ומתחשבת. העתקת השיטה הזאת גם לערים וליישובים הבדואיים יכולה להביא לתוצאות טובות הרבה יותר.
התרעות פיקוד העורף