היועץ המשפטי נגד חוק השיפוט הצבאי: "יוביל לפוליטיזציה של צה"ל"

מבטל את עצמאות מערכת המשפט הצבאית?

בחוות הדעת הוסבר כי הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, באופן המבטל מבחינה מעשית את עצמאותה של מערכת המשפט הצבאית. זאת באמצעות שלושה ראשים עיקריים.

הראשון נוגע לאכיפת החוק בפעילות מבצעית. לפי ההצעה, ברירת המחדל ביחס לעבירות שנעברו על ידי חיילי צה"ל אגב פעילות מבצעית, פעילות קרבית או פעילות ללוחמה בטרור, תהיה שיפוט משמעתי בלבד, להבדיל מהעמדה לדין פלילי. האפשרות לפתוח בהליכי בדיקה, חקירה או העמדה לדין פלילי תקום רק על סמך חוות דעת כתובה והמלצה שתינתן על ידי מפקדו של החייל, או על פי אישורו של הרמטכ"ל עצמו.

הראש השני הוא פיצול תפקיד הפרקליט הצבאי הראשי לשניים: יועץ משפטי צבאי ראשי, שיהיה אחראי על הייעוץ המשפטי לצבא, ופרקליט צבאי ראשי, שיהיה אחראי על התביעה הצבאית.

לימון: ההצעה נועדה להגביר מעורבות פוליטית

לפי לימון, ההצעה נועדה, בין היתר, להגביר את המעורבות הפוליטית במינוי הגורמים הבכירים בפרקליטות הצבאית. במקום מינוי המבוסס על המלצת הרמטכ"ל, יידרש שר הביטחון להתייעץ עמו בלבד. עוד נטען כי ההצעה מבקשת לבטל את מעמדה המחייב של חוות דעת הפצ"ר, לאפשר לרמטכ"ל ליטול ייעוץ משפטי חיצוני ולמעשה "להחליף" את חוות דעת הייעוץ המשפטי הצבאי כל אימת שזו אינה נושאת חן בעיניו, וכן לבטל את הכפיפות המקצועית של גורמי המשפט הצבאיים למערכת המשפט האזרחית בכלל, ולייעוץ המשפטי לממשלה בפרט.

בהתייחס לסוגיית אי-ההפללה, כתב לימון כי "במישור הדין המהותי, זו היא למעשה אי-הפללה גורפת בנסיבות של פעילות מבצעית, גם כאשר מדובר במעשים שמהווים עבירות פליליות, ביניהן גם עבירות פליליות חמורות כגון ביזה או רצח וכן עבירות המבוצעות נגד חיילים אחרים, עד כדי קביעה של חסינות-דה-פקטו".

---

עוד נכתב כי במישור היקף הסמכויות ומידת העצמאות של רשויות התביעה הצבאית, מדובר בפגיעה בעצמאותן לבדוק, לחקור או להעמיד לדין. לדבריו, "תוצאתה היא פגיעה קשה ביכולתה של מדינת ישראל לאכוף את חוקיה ולהעמיד לדין עבריינים, וכמו כן להתמודד עם ניסיונות לקידום הליכים משפטיים נגדה ונגד בעלי תפקידים שפעלו מטעמה בפורומים משפטיים זרים ובין-לאומיים".

לימון הוסיף כי הצעת החוק מבקשת לפצל את תפקיד הפצ"ר לשניים "במטרה להגביר את המעורבות הפוליטית במינוי הגורמים הבכירים בפרקליטות הצבאית", לבטל את מעמדה המחייב של חוות דעת הפצ"ר, לאפשר לרמטכ"ל ליטול ייעוץ משפטי חיצוני ולמעשה "להחליף" את חוות דעת הייעוץ המשפטי הצבאי כאשר זו אינה נושאת חן בעיניו, וכן לבטל את הכפיפות המקצועית של גורמי המשפט הצבאיים למערכת המשפט האזרחית בכלל, ולייעוץ המשפטי לממשלה בפרט.

בסיכום חוות הדעת כתב לימון: "הצעת החוק שבפנינו אינה ניצבת בחלל ריק, אלא משתלבת ברצף רחב ומתמשך של מהלכים חקיקתיים ומינהליים, אשר נועדו לשנות מן היסוד את האיזונים המוסדיים הקיימים בין הרשות המבצעת לבין מערך הייעוץ המשפטי, הרשות השופטת ומערכת אכיפת החוק בכללותה.

"ההצעה שלפנינו היא בגדר יישום והטמעה של אותן הצעות לתוך מסגרת הצבא ומערכת היחסים בין הדרג הפיקודי לבין הדרג המשפטי בתוך צה"ל. המגמה הברורה והעקבית היא החלשת מעמדם ועצמאותם של גורמי הייעוץ המשפטי ומערכת אכיפת החוק, בפוליטיזציה של מערכות אכיפת החוק, בצמצום יכולתם למלא את תפקידם כשומרי החוק ואוכפיו, ובהפחתת משקלם של שיקולים משפטיים מקצועיים בתהליכי קבלת החלטות – וביתר שאת בהחלטות הנוגעות לאכיפת הדין".