בעמוד זה, לאחר קבלת אישור מעקב מבעלת החשבון, הופיע בין היתר פוסט שתוכנו כדלקמן: "דבורה זייבלד. בת 18, לומדת בנתיבות בכיתה י"ב, גרה בביתר עילית. היא עוזרת במרפאת שיניים בביתר. היא מבלה את שעות אחר הצהריים עם הרופא בלי ידיעת ההורים שלה. הרופא בן 41, גרוש + שלוש. בגיל 17 היא נכנסה להריון ממנו ועשתה הפלה. זאת דבורה".
בתביעה הוסבר כי הפרסום נצפה על ידי מספר תלמידות ומורות בבית הספר ועורר מהומה רבה. בין היתר שוחררו התלמידות לביתן בשעה מוקדמת, התובעת והוריה הגישו תלונה למשטרת ישראל, וכן נערך בירור על ידי בית הספר שבסופו הושעו הנתבעות מלימודיהן.
בהתחלה כפרו התלמידות בכך שהן אחראיות לפרסום, ובהמשך הודתה אחת מהן בביצועו, הסירה אותו מחשבון הרשת החברתית והתנצלה בפני התובעת - הן במכתב והן בשיחת טלפון.
התובעת טענה כי הפרסום מהווה לשון הרע המצדיק פיצוי ללא הוכחת נזק, לצד פרסום הודעת התנצלות בבית הספר. לטענתה, מלבד פרטי זהותה והעובדה כי היא עובדת בשעות אחר הצהריים במרפאת שיניים, מדובר בפרסום שקרי, זדוני ומרושע, הכולל תוכן פוגעני ומעליב, בעל רמיזות מיניות, העלול להשפיל אותה, לבזותה ולעשותה מטרה לשנאה, לבוז וללעג.
חלק מן הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה בטענה כי מדובר ב"הליך מיותר, כמעט בבחינת זוטי דברים, שכלל לא צריך היה להגיע לפתחו של בית המשפט", וכי הפרסום אינו אלא "מעשה קונדס שנועד לשעשע את חבריהם לכיתה, ללא כוונת זדון".
נתבעת נוספת חויבה לשלם לתובעת פיצוי בסך 30,000 ש"ח וכן לשאת בהוצאות התובעת ובשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 42,000 ש"ח, וכן בהוצאות בית הספר בסך כולל של 20,000 ש"ח.
בהליך עלו גם טענות חלק מהנתבעים נגד בית הספר כצד שלישי. השופט קבע בין היתר כי לא מצא לנכון לייחס לבית הספר אחריות על כך שתלמידות החזיקו טלפונים חכמים שאפשרו את סריקת הברקוד וצפייה בפרסום ברשת החברתית, שכן האחריות לכך מונחת לפתחן של התלמידות עצמן וכן לפתחם של הוריהן.
התרעות פיקוד העורף