"המשפט נמצא עכשיו בשלב של חקירה חוזרת", הסביר גז. "חקירה חוזרת היא השלב שבו הצד שהזמין את העד שואל אותו שאלות שנובעות מהחקירה הנגדית, אבל מדובר בשאלות הבהרה בלבד. התפקיד שלה אינו לתקן את החקירה הראשית או לתקן את מה שקרה בחקירה הנגדית. התפקיד היחיד שלה הוא להבהיר תשובות שלא היו ברורות".
לדבריו, חקירה חוזרת היא בדרך כלל קצרה מאוד. "בדרך כלל מדובר בחקירה מאוד קצרה. יש משפטים שלמים שבהם כמעט לא מגיעים לחקירה חוזרת. נכון שכאן מדובר במשפט גדול בהרבה, אבל העיקרון נשאר אותו עיקרון: לא משתמשים בחקירה חוזרת כדי לבצע מקצה שיפורים".
גז הוסיף כי כאשר בית המשפט פוסל שאלות בשלב הזה, הדבר נובע לעיתים מכך שהן אינן שאלות הבהרה אלא ניסיון לתקן תשובות שניתנו קודם לכן. "פה נשאלות שאלות שבית המשפט, בצדק, פוסל", אמר. "כי זה בא לתקן את החקירה הנגדית, לא להבהיר. ההבחנה הזו מאוד חשובה".
כדי להסביר את ההבדל, גז נתן דוגמה כללית מעולם המשפט. "אם אתה תופס עד בחקירה נגדית כשהוא לא אומר אמת, אתה לא בא בחקירה חוזרת ומתקן את זה באמצעות מתן תשובות חדשות. אם הוא אמר משהו לא ברור - אפשר לבקש ממנו להסביר. אבל אם התשובה הייתה ברורה, גם אם היא לא נוחה לצד שהזמין אותו, החקירה החוזרת לא נועדה לתקן אותה".
"הוא עלול להדגיש נקודות שאולי לא שמו לב אליהן"
לדבריו, אם במהלך החקירה הנגדית מוצגת לעד שאלה שלטענת הסנגור מטעה או חלקית, עליו להתנגד בזמן אמת. "אם למשל שואלים את העד שאלה שמציגה בפניו תמונה חלקית, התפקיד של הסנגור הוא לקום באותו רגע ולהתנגד. הוא צריך לומר לבית המשפט: השאלה מטעה, לא הראו לו את כל התמונה. זה השלב לעשות את זה. אי אפשר לחזור אחר כך בחקירה חוזרת ולנסות לתקן את התשובה".
גז הדגיש כי בית המשפט בוחן בשלב הזה בעיקר אם נותרה אי-בהירות אמיתית. "חקירה חוזרת היא רק כאשר משהו לא ברור. אם התשובה ברורה ונהירה, בית המשפט לא יאפשר להשתמש בה כדי לתקן את החקירה הנגדית. אם יש משהו לא ברור - אפשר לשאול שאלת הבהרה. אבל לא להפוך את זה לחקירה נגדית נוספת".
לדבריו, סנגורים צריכים להיזהר במיוחד בשלב כזה, משום שניסיון לתקן עלול לעיתים דווקא להזיק. "הרבה פעמים סנגור צריך מאוד להיזהר בחקירה חוזרת", אמר. "כי אם הוא בא לתקן, הוא עלול להדגיש נקודות שאולי לא שמו לב אליהן. הוא יכול, בשאלה שלו, להגדיל סתירה או להבליט בעיה, ואז הצד השני יוכל להשתמש בזה בסיכומים ולומר: הנה, אפילו הסנגור עצמו הדגיש את הסתירה".
גז התייחס גם לאמירות שנשמעות לעיתים באולם או סביב המשפט מצד בעלי הדין והסנגורים, והזהיר מפני מתן משקל רב מדי להערות שנאמרות תוך כדי ניהול הליך ארוך ומתיש. לדבריו, משפט פלילי רחב היקף, ובוודאי משפט כמו זה של נתניהו, מייצר לא פעם תסכולים, הערות וציניות מצד הצדדים.
"משפט הוא דבר מאוד ארוך", אמר. "במשפט כזה, עם עשרות אלפי עמודים, הצדדים נמצאים בבית המשפט יום אחרי יום. לפעמים בית המשפט לא מאפשר לך כל דבר שאתה רוצה, אתה מרגיש מתוסכל, ואז אתה זורק הערה. אבל הערה כזו לא בהכרח עוזרת ולא פותרת שום דבר".
לדבריו, יש להבחין בין הערה רגעית לבין טענה משפטית מהותית. "לפעמים סנגור מרגיש שלא עושים איתו צדק, לפעמים הוא מתוסכל, לפעמים הוא אומר משהו בציניות. אבל משפט זה לא חיבוק ולא ריקוד טנגו. לפעמים זה דו־קרב, לפעמים זה קרב. אתה אומר הערות, הצד השני אומר הערות, ובית המשפט מנהל את ההליך".
עם זאת, גז סבור כי קשה לקבל טענה שלפיה ראש הממשלה אינו מקבל מספיק זמן או יחס הוגן במסגרת עדותו. "דבר אחד ברור", אמר. "ראש הממשלה לא יכול לומר שלא נותנים לו זמן או שלא מתחשבים בו. מבחינת יחס, זמנים והתחשבויות, הוא מקבל יותר מכל אדם שאני מכיר".
"זמן החקירה הנגדית שלו הוא הארוך ביותר שאני מכיר"
לדבריו, עדותו של נתניהו חריגה מאוד בהיקפה. "זמן החקירה הנגדית שלו הוא הארוך ביותר שאני מכיר במדינת ישראל. גם החקירה הראשית שלו הייתה מהארוכות שאני מכיר - גם בזמן וגם אולי במספר הישיבות. כמעט כל הבקשות שלו נבחנו, ורבות מהן התקבלו. לא מחזיקים אותו בבית המשפט שבוע שלם כפי שאולי היו עושים עם נאשמים אחרים, וגם בימים שבהם הוא מופיע, הישיבות מתקצרות בהתאם לצרכים שונים".
גז הדגיש כי גם כאשר נאשם או סנגור מביעים תסכול במהלך המשפט, אין פירוש הדבר שההליך כולו אינו הוגן. "לפעמים אדם אומר דברים מתוך התסכול של אותו רגע. אבל בסוף זה משפט. יש חקירה, יש התנגדויות, יש החלטות של בית המשפט, ויש גבולות ברורים לכל שלב בהליך".
לסיכום, גז הבהיר כי שלב החקירה החוזרת במשפט נתניהו אמור להיות ממוקד ומוגבל לשאלות הבהרה בלבד. לדבריו, ככל שהסנגורים מנסים לחזור לנושאים שעלו בחקירה הנגדית כדי לתקן או לרכך את משמעותם, בית המשפט צפוי להמשיך ולהציב גבולות. "החקירה החוזרת לא נועדה לתקן", אמר. "היא נועדה רק להבהיר דברים שלא נותרו ברורים".
התרעות פיקוד העורף