עוד אמר איסמן: "האתגר איננו עוד רק לפענח תיקים ולהגיש כתבי אישום; האתגר הוא להבטיח שהחוק ייאכף באופן שוויוני גם כאשר הדבר אינו נוח, גם כאשר הדבר מעורר התנגדות, וגם כאשר נעשה ניסיון להפעיל לחץ ישיר או עקיף על מקבלי ההחלטות בגופי האכיפה. בתוך מציאות מורכבת זו אנו פועלים. אנו מקבלים הכרעות שמשקלן כבד, לעיתים כבד מאוד, כאשר בימים אלה הרעש הציבורי מלווה כל שלב בטיפול בתיק. עלינו לזכור: רעש אינו ראיה. כותרת איננה תשתית עובדתית. ומספר לייקים או שיתופים איננו מבחן משפטי. אנו פועלים בעידן שבו מידע, לא פעם כזה שאינו מהימן כלל ועיקר, זורם לציבור במהירות ולא פעם ללא סינון, ללא הקשר וללא כל אחריות. לעיתים בטעות, ולא פעם במכוון, על ידי בעלי עניין המבקשים להשפיע על ההליך תוך יצירת נרטיב התואם את תפיסתם הפוליטית".
"הרשתות החברתיות יצרו מציאות חדשה. כל חקירה הופכת מיד לשדה קרב ציבורי. פרקליטות המדינה לא פועלת לפי אלגוריתם, היא פועלת לפי ראיות. תפקידנו אינו לרצות. לא לבחור צד במחלוקות הציבוריות או לקחת חלק בוויכוח הציבורי. תפקידנו להכריע על פי הראיות והדין בלבד. זהו מבחן יומיומי של אחריות ושל איפוק. תביעה המשקללת בשיקול דעתה ובהחלטותיה את עוצמת הלחץ או את כיוון הרוח הציבורית, חדלה מלהיות תביעה עצמאית. יש עיקרון אחד שאיננו נתון למשא ומתן: הדין אינו משתנה לפי זהות הנחקר. כאשר הפוזיציה קודמת לעובדות, האמת נדחקת לשוליים וכל הכרעה מקצועית הופכת מיידית מושא לביקורת חריפה, לא בהכרח משום שנפלה בה טעות אלא משום שאינה משרתת עמדה מסוימת", הוסיף.
בנוסף, דיבר איסמן על הלחצים המופעלים ואמר: "דווקא בתקופה מורכבת זו, ואל מול הלחצים הכבדים אותם מנסים להפעיל על רשויות האכיפה שלל גורמים מכל עבר, נדרשים מאיתנו איפוק, בהירות מחשבה והיצמדות קפדנית לראיות ולדין. פרקליטות המדינה איננה פרקליטות של מגזר, של מחנה, או של תפיסה אידיאולוגית. היא פרקליטות של כלל אזרחי המדינה, ללא הבדל מוצא, מגדר או עמדה פוליטית".
על הטיפול בחקירות רגישות אמר: "תופעות של אי התייצבות לחקירה, או מתן גיבוי אוטומטי לחשודים מטעמים פוליטיים, או הפרעה מכוונת לדיוני בית המשפט אינן פוגעות רק בחקירה מסוימת או בהליך משפטי כזה או אחר בלבד, אלא מערערות את עצם הלגיטימיות של מערכות האכיפה והמשפט כולן. ..כאשר כוח ציבורי מנוצל לטובת אינטרס אישי נפגעים לא רק כספי ציבור, אלא יסודות המשילות עצמם. המאבק בשחיתות השלטונית איננו פוליטי. . הוא נועד להבטיח עיקרון פשוט: איש איננו מעל החוק. גם כאשר הוא בעל כוח. חוקרים מורתעים לא יחקרו עבירות שחיתות".
איסמן הזהיר מחוק מחש שעבר לאחרונה: "שהמעורר חשש ממשי מפני החלשת העצמאות המוסדית של הגוף האמון על חקירת שוטרים. על מח״ש להיות עצמאית לא רק במהותה אלא גם במבנה המוסדי שלה. החוק החדש קובע כי מנהל מח״ש ייבחר על ידי ועדה בעלת אופי פוליטי מובהק. אין זו שאלה של זהות המועמד. זו שאלה של אופן המינוי. בדמוקרטיה לא די בכך שגוף יהיה עצמאי. עליו גם להיראות עצמאי בעיני הציבור. מח״ש ספגה לאורך השנים ביקורת אשר חלק ממנה היה מוצדק. אך חרף הביקורת, היא פעלה כחלק מפרקליטות המדינה, כחלק ממערכת מקצועית ועצמאית, ללא מעורבות פוליטית בקבלת החלטותיה המקצועיות. הדיון בחוק מח״ש אינו דיון על מבנה ארגוני בלבד. הוא נוגע לשאלה רחבה יותר: כיצד מבטיחה מדינה דמוקרטית כי גם גופי הביקורת על רשויות האכיפה יוכלו לפעול ללא מורא וללא תלות. חברה דמוקרטית אינה נבחנת רק ביכולתה לחקור את בעלי הכוח. היא נבחנת גם ביכולתה להבטיח שלחוקרים תהיה העצמאות לעשות זאת. זהו איננו אינטרס של מח״ש. זהו אינטרס של הציבור כולו".
עוד אמר: "האמירות שנשמעו במהלך הליך החקיקה ולאחריו מעוררות חשש כבד מאוד כי החוק אינו נתפס רק כרפורמה מבנית במח״ש, אלא גם ביצירת מנגנונים העלולים לשמש בעתיד כאמצעי לחץ על פרקליטות ופרקליטים, חוקרות וחוקרים במסגרת מילוי תפקידם. חשש זה מתחדד כאמור נוכח מעמדו וסמכויותיו של הממונה על תיאום חקירות שוטרים, בעל תפקיד חדש, אשר מתמנה אף הוא באמצעות אותו מנגנון פוליטי ואשר יהיה מוסמך להכריע מי יהיה הגוף החוקר במקרים רגישים שבהם מעורבים באותו אירוע שוטרים וגורמים נוספים, ובהם גם פרקליטות ופרקליטים".
לסיום, אמר: "ההחלטה איזה גוף יחקור עשויה להשפיע על אופן ניהול החקירה, על זהות הנחקרים ועל תוצאותיה. חוק מח"ש, מצטרף למהלכים נוספים, ובהם ההצעה לפיצול תפקיד היועצת המשפטית לממשלה, אשר במתכונתה הנוכחית מעוררת אף היא קשיים משטריים כבדי משקל".
התרעות פיקוד העורף