"לא מעדכנים אותנו בכלום מבחינת החקירה. עד שלא נפתח המשפט, אני כאמא לא ידעתי שום דבר – לא ידעתי שתאיר נחתכה בצוואר, לא ידעתי שדחפו אותה לתא השירותים וסגרו אותו. הייתי בנתק מוחלט מהעובדות, אבל בשבעה היו אירועים שגרמו לי להבין שמשהו פה לא תקין".
"אחד הרגעים הכי חזקים שצרובים לי קרה כשילדה אחת, תלמידה מהשכבה, ישבה לידי ממש שם בבית בזמן השבעה. היא הסתכלה עליי ופתאום אמרה לי משפט אחד: 'את יודעת אילנה, אני הייתי בשירותים'".
"המידע הזה, על מי היה בשירותים ומי ראה את מה שקרה בזמן שכולם חשבו שתאיר פשוט 'נעלמה', הוא המפתח להכל. המשטרה והפרקליטות ניסו למסמס את זה, אבל אני ראיתי את ההשתקה הזאת במו עיניי".