כך נכתב: "העותרים סבורים, כי עניינם הוא מהמקרים החריגים המצדיקים את התערבות בג"ץ בשיקול הדעת הרחב של המשיבים להעמיד או שלא להעמיד לדין, משום שבמקרה הקונקרטי נפלו פגמים מהותיים - המגיעים כדי משגה היורד לשורשו של עניין, סתירה ברורה לאינטרס הציבורי וחוסר סבירות קיצוני – בהחלטתם לא לייחס לפלדשטיין ואוריך את העבירה הזו, ולדחות את בקשותיהם הנשנות של העותרים לעשות זאת".
עוד נכתב: "המשיבים בחנו את נסיבות העושים והמעשים של פלדשטיין ואוריך, רק דרך המנסרה המצומצמת של 'עבירות נגד ביטחון המדינה', במקום לעשות זאת דרך המנסרה הרחבה יותר של 'עבירות בשירות הציבורי וכלפיו', כפי שנכון היה לעשות".
נטען כי השניים היו "עובדי ציבור", יועצי תקשורת של ראש הממשלה, תפקיד המצוי בתחום פעילות מרכזי של משרד ראש הממשלה, אשר עשו במילוי תפקידם סדרת מעשי מרמה ומעשי הפרת אמונים שפגעו מהותית בציבור.
לטענת העותרים, העבירות נגד ביטחון המדינה היו רק נדבך אחד מתוכם, וכי כל המעשים נעשו לא רק במטרה להטות אלא ממש להשתיק את השיח הציבורי הביקורתי כלפי מדיניות הטיפול של ראש הממשלה בחטופים שהוחזקו ברצועת עזה.
עוד נטען כי הדבר נעשה "באופן פסול ונפסד תוך הבניית תפרסה תודעתית מעוררת מדנים, איבה ורגשי עוינות בין חלקים שונים של האוכלוסין בישראל, לפיה מי שמתנגד למדיניותו של ראש הממשלה מסייע בידי חמאס". עוד נאמר: "מטרתם של פלדשטיין ואוריך לא הייתה רק להטות את השיח הציבורי הביקורתי, אלא ממש להשתיק אותו, וזה כמובן חמור עוד יותר".
לסיום כתבו: "הנה כי כן, העין קוראת והלב מסרב להאמין, בעיצומה של מלחמה, בעיצומם של ימים נוראים בהם חטופים הוחזקו בתנאי שבי איומים, תלויים בין חיים למוות. כאשר בני משפחותיהם, מקורביהם והציבור בישראל הטלטלו בין תקווה לייאוש, תוך חשש הולך ומתגבר כי החטופים ייפגעו, יירצחו, או ייעלמו לעד, פעלו יועצי התקשורת של ראש הממשלה לפלג, להסית ולסכסך בבית פנימה, רק כדי להטות ולהשתיק את השיח הציבורי הביקורתי כלפיו".
יש לציין כי בג"ץ לא נוהג להתערב בדרך כלל בשיקולי התביעה בנושאים מסוג זה.
התרעות פיקוד העורף