איזנקוט זוכה לאהדה ציבורית. אישיותו חמה, הוא איננו מתנשא, עממי, חייכן למרות האסון הכבד שפקד אותו בנפול בנו היקר. לא חשבתי שהוא מתאים לפוליטיקה, והנה הוא כבר פוליטיקאי לכל דבר, עומד בראש מפלגה בחיתוליה, שנוסקת בסקרים, מאיימת על מפלגת השלטון, הליכוד. דומה שהבוחרים בו, לפחות בסקרים המחמיאים, שואפים יותר מכל להחליף את הממשלה הקיימת ואת העומד בראשה, וכברירת מחדל רואים באיזנקוט את ה"מושיע".
אפשר לראות במפלגת ישר את ממשיכתה של מפלגת העבודה האבודה, גוש רציני מצד מרכז-שמאל, כנגד גוש המרכז-ימין. ספק אם תומכי איזנקוט סבורים באמת ובתמים שהוא אכן האיש המתאים לראשות הממשלה הבאה. לחולל מהפך – כן. להנהיג – בספק. האם זהו המנהיג שלא יהסס לתת אור ירוק לצה"ל להכות באיראן? שישקם את מעמדה הבינלאומי של ישראל? שידע לשאת ולתת עם הנשיא ההפכפך טראמפ?
המנהיג עתיר הניסיון, שאינו חס על אנשיו ועל הסובבים אותו, דבק במשימה (ועתה – לנצח בבחירות כמעט בכל מחיר ולהוסיף לכהן כראש הממשלה), יודע להתגבר על כל מהמורה פוליטית, אינו נגרר אחר מגדפיו, וגם אינו מרבה לחייך. יש לו רק חיסרון אחד, שרבים אולי יביאו אותו בחשבון בהצבעתם: אורך הכהונה שלו, 30 שנה עם הפסקות קצרות.
עדיין איננו יודעים מי יתמודדו בגמר המונדיאל, אבל כבר עתה אנו יודעים שבגמר הבחירות אצלנו זה יהיה גדי מול ביבי. נתניהו הוא ימין ברור, גם אם יש המתריסים שאיננו כזה. איזנקוט, לפי מה ששמים יועציו בפיו, הוא איש ימין מתחזה. מעלימים את חלקו כרמטכ"ל בגיבוש הקונספציה מלפני 7 באוקטובר. האם יכריז בגלוי, לפני הבחירות, כיצד בכוונתו לפעול בנושא יהודה ושומרון וההתנחלויות? האם יקים קואליציה עם רע"ם? האם ידיר מממשלתו את מפלגות המשתמטים? שהרי יש פער בין מה שאתה מכריז במערכת הבחירות ובין המציאות שעימה אתה מתמודד לאחריהן.
מפעם לפעם מבצבצות עמדותיו האמיתיות של איזנקוט והן צריכות להדאיג את מי שחוששים, ולא בלי צדק, שהגנרל בדימוס יתקשה לעמוד באתגרים, בעיקר המדיניים, בתקופה זו. ואחרי שאמרנו כל זאת, אנו מייחלים לשילוב ידיים מיד לאחר הבחירות, בין הליכוד של נתניהו ובין ישר של איזנקוט. מי יעמוד בראש אותה ממשלה לאומית רחבה? זאת הוד מעלתם הבוחר והבוחרת יקבעו.
התרעות פיקוד העורף